יצירת וביטול היכי תמצי לקיום מצוות
שלום הרב,
מה דעתך על קיום מצוות שאיננו חייבים בהם? אינני מדבר על מצוות קיומיות כמו אכילת לחם בסוכה לאחר הלילה הראשון, אלא על מצוות שלכאורה אין כרגע היכי תמצי להתחייב בהן, אבל יוצרים אותו בצורה מלאכותית. לדוגמא:
- לבישת בגד בעל ארבע כנפות כדי להתחייב בציצית
- בעלות על פטר חמור רק כדי לפדות אותו
- לבעל שדה, קיום מצוות פאה אפילו שלכאורה אפשר להיפטר ממנה (כי עניים לא באים)
אפשר גם לשאול שאלה הפוכה לגבי הערמה "רגילה" – שינוי מלאכותי של המצב כדי להימנע מקיום המצווה. תוספות אומר לגבי ציצית שעל כך (=הימנעות מלבישת בגד מתאים למרות שנהוג ללבשו, כדי להימנע מציצית) יש עונש בזמן פורענות. אבל לכאורה עושים את זה כל הזמן בפרוזבול, היתר מכירה וכו'. וגם לגבי פאה אני קצת בספק אם לא היה צריך לקיים את זה בימינו.
שאלתי היא, האם מותר לעשות את ההערמה, ובעיקר להפך – האם יש ערך ביצירת חיוב בצורה מלאכותית?
ראשית, איני רואה הבדל בין מצוות קיומיות למצוות מותנות לעניין זה. דומני שהשאלה האם אדם צריך או ראוי לו להכניס עצמו לחיוב אינה מוגדרת היטב. הרי ברור שאם אדם עושה זאת הוא מקבל על כך שכר. בה במידה ברור שהוא לא חייב. אז מה השאלה? ברור שיש ערך כי אתה מרוויח מצווה ושכרה. האם יש תביעה על מי שלא עשה זאת? די ברור לי שלא.
לגבי ענישה בעידנא דריתחא על ציצית זו גמרא ולא תוס'. להיפך, תוס' כותב שהעונש יינתן רק במקום שבו האדם מתחמק מקיום המצווה, כלומר החולצה הרגילה שלו היא בת ארבע כנפות והוא לובש אחרת כדי להתחמק. אבל במקום שבו אין חולצות של ארבע כנפפות, כמו אצלנו, שם אין כל בעיה לא לקיים את המצווה ובוודאי לא נענשים על כך. לדעתי זהו פירוש פשוט כביעתא, אף שמפשט הפוסקים לא נראה שהתחשבו בדעת התוס'.
פרוזבול והיתר מכירה הן דוגמאות גרועות, כי שתיהן נעשות במקום צורך גדול. שם ודאי שאפשר להערים או לא להיכנס לחיוב מצווה. אם אתה מדבר על עשיית פרוזבול או היתר מכירה כשאין צורך, הרי לזה כל הפוסקים מסכימים שלא ראוי לעשות כן. יתר על כן, הפוסקים שמתנגדים להיתר מכירה טוענים שיש בזה איסור ממש, כלומר ההתנגדות אינה להערמה שבדבר (כמו במכירת חמץ או היתר עיסקא) אלא לעשיית איסור.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer