ירושלמי

למה זה לא חשוב איך הם למדו? אני חושב שזה הגיוני לומר שאם האמוראים למדו בצורה מסויימת הם כנראה ידעו מה הם עושים ( כי הם קרובים יותר לסיני ולדרך הלימוד המתבקשת ) וכנראה הלימוד הזה הוא הנכון ביותר. מדוע עלינו להמציא שיטות מסובכות? כדי לספק את התשוקות השכלית שלנו? אישית הייתי סומך על הדרך שאמוראים למדו ופחות על דרך הלימוד של ישיבות באירופה.

דווקא בירושלמי המימרות שמובאות חשובות מאוד להגדרת המושגים – אמנם אין שם דיונים מסועפים כמו בבבלי אבל המשמעות של המובאות מראה על ניתוח מעמיק. את זה למדתי במבוא ל'מידות לחקר ההלכה' בפרק על הבבלי והירושלמי.

ממליץ מאד על תשובת המהרי"ק בעניין. תשובה פד מומלץ לראות בפנים את ההקשר. תשובה עם ניתוח היסטורי חשוב מאד.
אי מעתיק את הקטע הרלוונטי לענין סגנון הלימוד

וכ"ת א"כ אפילו לפני אביי ורבא נמי יהיה הלכה כדברי התלמיד האחרון ולא כדברי הרב שקדם לו ולמה פסקו הגאונים כתלמיד מאביי ורבא ואילך דעד אביי ורבא לא היו התלמידים לומדי' אלא ע"פ קבלת רבותיהם כפי מה שהיו שונים להם מהם היו שונים ע"פ ר' חייא ור' אושעיא ומהם ע"פ משנת בר קפרא או מתניתא דבי לוי או מתניתא דבי שמואל וכן כולם ומשום כך ראוי לפסוק כדברי הרב כיון שהתלמיד לא ידע אלא תוך דברי רבו דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין אבל מאביי ורבא ואילך למדו כל הדעות ר"ל משנת רבי חייא ור' אושעיא ובר קפרא וכו' ולפיכך ראוי הוא לפסוק כדברי התלמיד משום דבתר' הוא ולפעמים שהרב הולך לשיטת אחת מן הברייתות כגון משנת רבי חייא ור' אושעיא והאחרון זקוק מכח ברייתא אחרת כגון משנת בר קפרא או אינך דאין הלכה כן או בהפך או לפעמים לא עיין הרב בחדא מהני מתניית' והתלמיד עיין בו ודקדק ממנו שלא כדברי רבו וכדאשכחן בכמה מקומות בתלמוד דאמר רב חסדא לרבא פוק עיין בה דלאורתא בעי לה וכולי ותו איתא במסכת תענית (דף כ"ד) רבא גזר תענית וכו' עד אי משום תנויי בשני דרבי יודא כולא תנויי בנזיקין הוו כו' עד וכי מטי רב יודא בעוקנין אמ' הוויית דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן מתניני' בעוקצין תליסר מתנייתא ואלו רב יודא וכו'. ופי' שם רש"י וז"ל תליסר מתנייתא בי"ג פנים יש בינינו במשנה וברייתא של מסכת עוקצים בי"ג פנים כגון משנת רבי חייא ורבי אושעיא ובר קפרא ומשנת קרנ' ולוי ותנא דבי שמואל והכי אמרינן במסכת נדרים ר' מתני הילכתא בתליסר אפי עכ"ל רש"י. ומשמע שבימי אביי ורבא היו לומדים כל אותם הי"ג מתנייתא מה שלא עשו בדורות הראשונים דהיינו רב יודא וכיוצא בו מדקאמר ואנן מתנינן בתליסר מתנייתא דמשמע אנן דוקא ולא אינהו וכדמוכח כל שיטתא דהתם ותדע שכן הוא שבימי אביי ורבא ניתוספה חכמת התלמוד שהרי מצינו בב"ב פרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קלד) וכן בפרק ב' דסוכה (דף כח) שמפליג לדבר בחכמת רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד כו' ומונה התם טובא ולבסוף הויית דאביי ורבא ולא מהאמוראים הראשונים הקודמין להם ואף על גב שהיו גדולים מהם כגון רב ושמואל ורבי יוחנן אלא ע"כ היינו טעמא כדפירש' שאביי ורבא התחילה ללמוד כל הברייתו' וישבו ותרצו את כולם שלא יקשה מזה על זה ומתוך כך הוציאו כמה דינים והעמידו כמה שמועות על בוריין ועל אמתתם וכן עשו כל הבאים אחריהם מדור ודור והיינו כדפירש ומשום כך קבעו הגאוני' הלכה כדברי התלמוד מפני שהוא אחרון מאביי ורבא ואינך ולא מקודם.