ירידה אחרי עליה

ציטוטים

~~~ שיעור אמצעים ומטרות 1 (כנראה 1/3/2019) ~~~
גמרא ברכות דף ו' כל הרגיל לבוא לבית הכנסת ויום אחד לא בא הקב"ה משאיל בו.
הרב קוק: ההערה כוללת לכל דרכי השלמות שהאדם בין הציבור בין היחיד מחזיק בהם. כיון שעלו במעלה של השלמות המוסרית חייבים להשתדל מאד שלא יפלו ממעלתם ולא יאבדו קניינם הנחמד. שכל דבר שכבר יצא אל הפועל לשלמותו, כשחוזר ונופל נעשה חסר יותר ממי שלא קנה זה הדבר כלל. וזהו היסוד של מנהגים טובים שצריכים התרה.

הסביר הרב בשיעור: זאת אומרת הטענה היא שאדם שהגיע למעלה מסוימת אז חשוב שישתדל לא לרדת ממנה. לא להידרדר ממנה. אם מישהו נמצא במעלה, נדרג את המעלות הרוחניות, נמצא במעלה 10 וירד למעלה 8, זה יותר גרוע ממי שנמצא במעלה 8. הירידה הופכת את המצב שבו אני נמצא ליותר בעייתי מאשר אם הייתי נמצא בו מראש (מה שחשוב זה לא רק המקום אלא גם הנגזרת). הצורך בהתרה נובע מזה שאם אתה חוזר לאותה מדרגה שההוא היה נמצא בה תמיד אתה בעצם מידרדר למצב גרוע יותר, לעצור אותך איכשהו עם ההתרה הזאת, או עם החיוב להמשיך כל עוד לא התרת.
"ובענין הציבור המנהג הטוב חמור מאד, מפני שהקנין המוסרי כשחוזר לרדת הוא מסבב חיסרון יותר גדול מאילו היה לכתחילה משולל ממנו". הוא אומר שציבורית זה עוד יותר חזק, זאת אומרת ציבור שהיה במצב טוב וירד חזרה למצב גרוע, זה מצב יותר בעייתי מאשר אדם פרטי.

~~~ שיעור עין איה ברכות קיב-קיג (23/3/2020) ~~~
הרב: ההקשר בעצם הוא איזושהי מחלוקת עד מתי אוכלים את קרבן הפסח. והגמרא אומרת שאוכלים את קרבן הפסח עד שעת חיפזון. השאלה היא מה זה נקרא שעת חיפזון (חיפזון זאת היציאה ממצרים שהם יצאו בחיפזון). כשהגמרא נכנסת לשאלה מתי בדיוק זה היה אז הגמרא אומרת ככה:
"אמר רבי אבא הכל מודים כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא בערב. שנאמר הוציאך ה' אלוקיך ממצרים לילה. וכשיצאו לא יצאו אלא ביום" זאת אומרת הם נגאלו בערב ויצאו ביום (עוד מעט נראה מה הכוונה). "שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה. על מה נחלקו על שעת חיפזון. דרבי אלעזר בן עזריה סבר מאי חיפזון חיפזון דמצרים. ורבי עקיבא סבר מאי חיפזון חיפזון דישראל". מבחינה היסטורית המצרים הפסיקו לשעבד את ישראל בערב (עד חצות הלילה), ישראל יצאו ממצרים בבוקר. כל השאלה היא שאלה הלכתית עד מתי אנחנו צריכים לאכול את הפסח. הרב קוק עוסק כאן בתיאור לגבי הגאולה עצמה, כפל הגאולה הזאת.

הרב קוק:
אות קיב: הגאולה מעבדות לחירות בכלל פועלת בכלל עם שלם שני עניינים. האחד הוא החופש הפנימי שמרגיש בנפשו התרוממות שיצא מכלל שפלות העבדות ונעשה בן חורין ואדון לעצמו. והשני הוא הפעולה הנגלית בעולם בהיותו עם חופשי חי ופועל (…)
על כן נחלקו הגאולות לשני חלקים, כשנגאלו ישראל ממצרים הגאולה הפנימית הייתה מבערב, שעל זה אין העיקר הידיעה והפרסום של זולתם כי אם ההרגשה הטובה בחופשתם הפנימית. וכשיצאו לא יצאו אלא ביום ביד רמה גלוי לכל יושבי תבל להורות על פעולתם הגלויה בעולם להשכיל להיטיב לכל ברואי בצלם להאיר באור ה'.
אות קיג: אמנם נחלקו הגאולות לשתיים, גאולת הערב וגאולת היום, מפני שהיו עתידים לחזור ולהשתעבד. הורה שלא יבוא עליהם השעבוד כי אם להפסיק פעולתם על זולתם, אבל רוממות נפשם ויתרונם העצמי שזכו בה בגאולת הערב, דבר זה קיים לעד ולא יסור מהם, כי לי בני ישראל עבדים (הרב: את התחושה הפנימית של החופש, לא את ההשפעה כלפי חוץ, את זה כבר אי אפשר לקחת מאיתנו. מרגע שזכינו בזה בלילה של יציאת מצרים את זה כבר אי אפשר לקחת מאיתנו).

~~~
הסתירה היא שהשעבוד השני משאיר את גאולת הערב ולא הופך את המצב להיות עוד יותר גרוע מהיעבוד הראשון.

בקטע השני כאן לא מדובר על חטא ותשובה או הידרדרות. מדובר על מצבים של האדם: חופש וחירות ברמות שונות. במצבים מה שקובע הוא היכן אתה נמצא. מי שבן חורין הוא בן חורין ולא משנה באיזו דרך הגיע לזה. אם אדן יבחר בעצמו להידרדר למצב ללא חירות זה יהיה גרוע יותר מאדם שלא נוהג מעיקרא כבן חורין.

את ההבדל בין בחירה (ירידה רצונית) להכרח (ירידה כפוייה) אני מבינה ותודה רבה על התשובה 🙂
זה גם נשמע לי הגיוני מאד מבחינה נפשית (אולי אפשר לנסח את זה שהנגזרת היא לא נגזרת של המצב בזמן אלא נגזרת של הכח שהאדם מפעיל. ואם יש כוח חיצוני שגובר עליו ומביא אותו למצב אחר זה לא משנה. מי שירוץ נגד הרוח יהיה בריא וחטוב גם אם בסיכומו של דבר נהדף אחורנית).

אבל לא הבנתי את ההבדל הראשון שהרב כתב (בין תוספת צדקות לבין חירות), כי במשפט האחרון כתוב שהכל תלוי בשאלה של הבחירה. האם הרב יכול להסביר לי בבקשה פעם נוספת?

סליחה. חשבתי שמדובר בגבר.
חשבי על אדם שעולה להר כלשהו ואז יורד למטה. האם הוא נמצא נמוך יותר מאשר בהתחלה? ברור שלא, כי ההימצאות המרחבית היא מצב, עובדה. לגבי עובדות לא שייך לומר שיש חשיבות לדרך. אתה נמצא איפה שאתה נמצא. מה שטענתי הוא שאם אדם משועבד או בן חורין זה מצב, ואם הוא בן חורין אז הוא בן חורין ואם לא אז לא. הכל תלוי במצבו העכשווי.
לעומת זאת, הרב קוק טוען שכשאדם חוטא אחרי שהיה ברמה רוחנית גבוהה מצבו הרוחני ירוד יותר. שם זה מצב רוחני ולא מצב פיזי, שהוא כאמור עובדה. זה כבר תלוי בנגזרת (או בכוח שהוא מפעיל, לפי הגדרתך).

התבלבלתי לגמרי
אם שיעבוד וחירות הם מצבים פיזיים אז למה שיעבוד בכפייה אחרי גאולה הוא יותר מוצלח מהשיעבוד המקורי (זה מה שכתוב ברב קוק בעין איה)? גאולת הערב היא מצב רוחני ולמרות זאת היא לא מתבטלת על ידי החזרת השיעבוד.
ומה היחס בין ההבחנה של מצבים רוחניים ופיזיים להבחנה של בחירה וכפייה?
אני מקווה שזה בסדר לשאול על שיעורים ישנים לפחות בדברים שנראים כלליים ולא פרט בתוך המון פרטים אחרים. תודה רבה על ההשקעה זה לגמרי לא מובן מאליו.

לא אמרתי מצבים פיזיים, אמרתי מצבים, עובדות. גם עובדה נפשית היא מצב עובדתי. כשאדם נמצא בדיכאון או בשמחה אז הוא נמצא במצב נתון. לא משנה מה היה קודם או אחר כך. מצב רוחני של אדם הוא תוצאה של הכרעה ושיפוט שלנו את המצב שלו, וכאן יש מקום לסברא שירידה אחרי עלייה מובילה למקום נמוך יותר (לא מצב נמוך עובדתית, אלא מצב שההערכה לנו לגביו נמוכה יותר).

ברור מאד שבמצבים לא משנה הדרך. וסביר גם שבהכרעות הדרך משנה.
לפי זה, הטענה שגאולת הערב לא מתבטלת על ידי שיעבוד חוזר פירושה הוא שגאולת הערב היא הכרעה או הבנה שבמקרה אנחנו בעצמנו הצלחנו להגיע אליה לבד אחרי שסר השיעבוד, ולכן שיעבוד בכפייה לא משנה את ההכרעה הזאת.
אם כך אז נראה לי שהבנתי, מודה לך מאד.

אכן