כוונה בהימנעות מלאו
שבוע טוב הרב,
בזמנו לימדת אותנו שאין עניין לכוון בהימנעות מלאו. נתקלתי בגמרא בקידושין שלכאורה עולה ממנה סתירה לכך:
קידושין דף לט עמוד ב
רמי רב טובי בר רב קיסנא לרבא, תנן: כל העושה מצוה אחת – מטיבין לו; עשה אין, לא עשה לא, ורמינהי: ישב ולא עבר עבירה – נותנים לו שכר כעושה מצוה! אמר ליה: התם, כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה; כי הא דרבי חנינא בר פפי תבעתיה ההיא מטרוניתא, אמר מלתא ומלי נפשיה שיחנא וכיבא, עבדה היא מילתא ואיתסי, ערק טשא בההוא בי בני, דכי הוו עיילין בתרין אפילו ביממא הוו מיתזקי;
זה גם קשה על העיקרון שעשה דוחה לאו, מכיוון שאם הימנעות מלאו שקולה לקיום עשה, אז בחשבון פשוט עדיף להימנע מלאו ולבטל עשה (ואגב זה לקיים עשה אחר של הימנעות מלאו), מאשר לקיים עשה ולעבור על לאו.
בברכה,