כניעה הלכתית

1) האם ״מותר״ לוותר על עמדתי ההלכתית כדי לאפשר חיים משותפים בחברה או בבית עם בנאדם אחר שיש לא עמדה שונה ממני ?

2) כאשר מבררים/פוסקים הלכה, האם צריך לקחת בחשבון רק שיקולים הלכתיים, או גם חברתיים נפשיים סוציולוגים וכו ? למשל, איך שהבנתי סוגיא פלונית יוצא שאסור לזה ששואל אותי לפעול X, אבל אני יודע שאם אגיד לו אסור אז זה יעשה לו צער גדול וזה ירחיק אותו מהיהדות או כל מיני דברים כאלה, האם אפשר להגיד לו מותר מכח שיקולים חוץ הלכתיים כאלו ?

1. בד"כ כן. כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק. אבל כל סיטואציה לגופה. בד"כ אין צורך או לא מוצדק לוותר.
2. אני מתנגד לשקרים קדושים. אם היהדות לא מוצאת חן בעיניו שיחפש דת אחרת. ואם הוא רוצה לחפף שיעשה זאת בעצמו. אתה לא צריך לתת לו גיבוי שקרי לזה.