כפייה במצוות

כך מובא בלינק שהבאת לי בנושא:
https://daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/311-2.htm
והשאלה היא: האם סמכות זו מצויה בידי כל בית דין? לדעת התוספות, מן הפסוק "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא, א), יש ללמוד על פי דרשת חז"ל, שלא רק לצורך דין דרושים בית דין מומחים אלא גם "לכל דבר עישוי וכפייה יש צורך בבית דין מומחים [=סמוכים]". ואולם כבר כתב בעל "קצות החושן" כי בזמן הזה, שאין לנו מומחים, פועל בית הדין מכוח שליחותם של הראשונים, כשם שהוא פועל מכוחם גם בעניינים אחרים14.

לפי זה, אין רשות לכל יחיד ויחיד לאכוף את זולתו לקיים מצוות אלא רק לבית דין15.

14. ראה קצות החושן, סימן ג, ס"ק א.
15. אבל ראה השגת נתיבות המשפט, שם, ס"ק א: "כיון דדמי לעשה סוכה ואינו עושה, דכופין אותו לקיים המצוה, כל אדם מצווה להפריש חבירו מאיסור, אפילו מי שאינו בכלל בית דין, כדמוכח בבבא קמא כח ע"א גבי נרצע שכלו ימיו [שאסור בשפחה כנענית, ומסרב להשתחרר], דיכול רבו להכותו כדי להפרישו מאיסור שפחה". והשיב על דבריו בעל "קצות החושן", בספרו משובב נתיבות, שם, ס"ק א, שיש להבחין בין הפרשה מאיסור ובין כפייה על מצוות עשה. לעניין חובתו של כל אדם להפריש אחרים מאיסורים, ראה מאמרי, "חקיקה דתית בחברה חילונית", מחניים 13 (תשנ"ה), עמ' 278.

עכשיו ראיתי שיש חילוק בין כפייה על לאו לבין כפייה על עשה (ששם צריך בי"ד). ואולי לגבי השאלה ששאלתי על כפייה בלא תעמוד על דם רעך צריך להגיד שבגלל שיש בו קום עשה נחשב כמו עשה וצריך בי"ד. אבל עדיין קשה לגבי מה שאמרת על השמדת הספר כי אדם יכול להחזיק בספר שהוא איסור הנאה מבלי להנות ממנו ואז עדיין אין רשות לאחר להשמיד את הספר. לגבי ע"ז, עצם החזקתה היא אולי איסור (ולא רק השימוש בה).

ועוד אולי היה צריך להזכיר שם את החילוק בין כפייה על חילוני לכפייה על דתי, שבחילוני לא שייכת כפייה (וככה לא צריך להגיע לעקרון הספאס נישט).

נדמה לי שהכוונה לדבר עישוי וכפייה של פסק דין. לכן מדובר על דין שליחותייהו.
בכל אופן, בתפיסה המקובלת כל אדם כופה אדם אחר על המצוות. גם אם מוזכר המונח "בית דין", זה כמו "קטן אוכל נבלות בי"ד מצווין להפרישו" שהכוונה היא לכל אדם שרואה שיפעל בשליחות בי"ד (או הציבור. זו בעצם חובה על הציבור).

אבל בנתיה"מ כתוב במפורש:
"כיון דדמי לעשה סוכה ואינו עושה, דכופין אותו לקיים המצוה, כל אדם מצווה להפריש חבירו מאיסור, אפילו מי שאינו בכלל בית דין"

אם אין הבדל בין כל אדם לבין בית דין, אז מה הוא בא לחדש פה?

מה שכתוב שם הוא בדיוק מה שכתבתי לך כאן. שההבדל בין סמוכים להדיוטות הוא רק בכפיית בי"ד על פסקיהם, אבל בכפייה על מצוות כל אדם כופה כמו בי"ד. זה גופא מה שהוא מחדש שם. אמנם ראייתי מאדונו של עבד כמובן ניתנת להידחות שהרי הוא אדונו, ואכ"מ.

ובמשובב שם חילק בין עשה ללאו וגם בלאו בין הדיוט לבי"ד (שיכול להכותו עד שתצא נפשו).