כפירה בזוהר
שלום רב.
ראיתי בתגובה לשאלתי על ספקן אם מצטרף למנין שהועלה דיון לגבי מי שכופר בספר הזוהר.
לכאורה מדוע שלא נאמר שמי שחושב שהכופר בספר הזוהר נחשב ככופר הוא בעצמו כופר, שהרי כל אמונתינו בתורה שבעל פה אינה אלא מחמת מה שקבלנו מדור לדור, וכולי עלמא מודו שספר הזוהר לא נתקבל מדור לדור כחלק מתורה שבעל פה, א"כ מי שחושב שספר הזוהר הוא חלק בתורה שבעל פה לכאורה היא גופא כפירה?.
זה פלפול בעלמא. ראשית, ניתן לקבל את תורה שבע"פ גם לא מכוח הקבלה מדור לדור, כל אחד ונימוקיו. שנית, גם אם יש לך אמון בקבלה מדור לדור, האם זה מחייב לא להאמין למה שלא בא בקבלה? אם אני שואל את חברי מה השעה ומקבל את תשובתו אני כופר כי אין קבלה שזוהי השעה?
מה הכונה כל אחד ונימוקיו?
האם נימוק של קבלת הציבור או אמיתות הדברים יכולים לדלג על המסורת מדור לדור?
כן.
האם גם בנוגע לאמונה בתורה שבכתב אתה סבור שמספיקה ההתרשמות שהיא אמת או קבלת הציבור ואין צריך קבלה מדור לדור, כמדומני שריה"ל תולה את כל האמונה בתורה שבכתב (ולכאורה ה"ה לתושב"ע) על בסיס זה?
היא מספפיקה אלא שלדעתי קשה להתרשם כך בלי הקבלה. היא צריכה להיות דבר ה', בניגוד להלכה ותושבע"פ.
אבל כל זה לא משנה, כי כפי שהסברתי לך קודם ההיסק שלך מופרך לוגית. גם אם מקבלים דברים בגלל המסורת, קבלה של דברים ללא מסורת אינה כפירה ולא סותרת. המסורת יכולה להיות תנאי מספיק אבל לא הכרחי.
ומה שריה"ל עושה ממש לא חשוב מבחינתי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer