כתובות סד.

אלחנן ריין שאל לפני 2 שנים

שלום רב.

הגמרא בדף סד. שואלת בהו"א מדוע אשה ארוסה יכולה לדרוש תשמיש שהרי אינה מצווה בפריה ורביה, ( וכיון שאינה נשואה בעלה לא התחייב לה עונה)

אז הגמרא עונה שיש לה טענה : בעינא חוטרא לידא ומרה לקבורה,
כלומר: שצריכה שמישהו יטפל בה בזקנותה וידאג לקבורתה.

והשאלה : היש לה זכות להביא ילד לעולם מסיבה אגואיסטית זאת?!
היא רוצה שמישהו יטפל בה???
שתשכור מישהו !
ויותר מזה : בגלל זה היא יכולה לכפות את בעלה להביא ילד לעולם?!
אבל עיקר השאלה: איזה הוגנות  יש בלהביא ילד בגלל סיבה כ"כ אגואיסטית?!
זה נשמע כאילו לגמרא זה סיבה מספיקה להביא ילד.
אולי כדאי שהאשה הזאת תתאפק ולא תביא ילד שיביא גם הוא ילד כדי שיהיה מי שיקבור אותו וכן הלאה.
לא חבל לייצר מישהו שייצר עוד מישהו רק כדי לשרוד את החיים הפרטיים העכשויים של הרגע?!
בעצם זה מתחבר לי לאנשים חילונים שמביאים ילדים כדי שהם לא יהיו בודדים… ויהיה להם משעמם…
אז בעולם ערכים כזה: אולי שאחד האנשים יתאפק וישאר בודד ויכבה את האור אחריו, ונסיים את הגלגל המיותר הזה?!

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 שנים

זו לא הסיבה להבאת ילד לעולם. הסיבה היא פו"ר ושבת, שזה ערך ומצווה. אבל כאן לא מדובר על הסיבה להבאת ילד אלא על השאלה האם לאישה יש זכות לדרוש זאת מבעלה. זה ממש לא אותו דבר. לדוגמה, לי יש מצוות פו"ר. האם אני רשאי לדרוש מאישה ברחוב לקיים איתי יחסי אישות כי יש לי מצווה? ברור שלא. היא לא חייבת לי כלום. כך גם הארוסה שתובעת מבעלה, הבעל לכאורה לא חייב לה שהרי המצווה היא עליו. אבל זו זכותה לדרוש זאת בגלל המחויבויות שלו לדאוג לה.
מעבר לזה, אתה מניח שהבאת ילדים לעולם זה רע להם, ואז אתה שואל כיצד אינטרס שלי גובר על הנזק להם. אבל אין בזה שום דבר רע, ולכן איני רואה מדוע אינטרס הוא שיקול פסול.

ק הגיב לפני 2 שנים

נראלי שהוא שואל אם זה לא שיקול קצת שרירותי להביא ילדים.
וצריך שיקול יותר סביר בשביל "לברוא" מישהו.

כמו כן, סוף סוף אותו ילד יחווה סבל בחיים שלו, ועולה השאלה האם טוב לו לאדם וכו' או מוסרי להכניס מישהו לעולם בעל סבל.

mikyab צוות הגיב לפני 2 שנים

אכן. ועל כך עניתי.

ק הגיב לפני 2 שנים

לשאלה בהבנת הגמ' אכן ברור שענית…
אבל לא לשאלה הפילוסופית הגדולה שמאחור שעולה גם אילמלי הגמ' שבסופו של דבר זה מקרה מצוי.

mikyab צוות הגיב לפני 2 שנים

עניתי גם לה

בס"ד ח"י באלול פ"ב

בעוד שהזקנים במגילת רות תופסים את נישואי רות כאירוע לאומי מכונן, בברכם: 'יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל…' – לנשים מותר לדבר על רגש אנושי טבעי ובריא, בברכן את נעמי: ברוך ה' אשר לא השבית לך גאל היום ויקרא שמו בישראל, והיה לך למשיב נפש ולכלכל את שיבתך…'.

כנראה שהצורך הטבעי בבן שממשיך את שם המשפחה 'לאחר מאה ועשרים' ומונע מהוריו זקנה של בדידות ערירית, אלא מקיף אותם באהבה וכבוד – הוא צורך אנושי לגיטימי. וכן בדין. ההורים מעניקים לילדם אהבה אין קץ בילדותו, והוא גומל להם לעת זקנה. מה לא ברור?

בברכה, שמריהו הילל אוקסיטוצינסקי

השאר תגובה

Back to top button