לגבי איסור השהיית נקבים – בל תשקצו

שו"תקטגוריה: הלכהלגבי איסור השהיית נקבים – בל תשקצו
אורן שאל לפני 6 שנים

שלום הרב,
לגבי המשהה נקביו, הפוסקים פסקו שיש בזה איסור, אך שמתי לב שהרבה אמוראים ותנאים לא התייחסו אל זה כאיסור, למשל:
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סד עמוד ב
דר' אבא בר זבדא איעקר מפרקיה דרב הונא. רב גידל איעקר מפרקיה דרב הונא. רבי חלבו איעקר מפרקיה דרב הונא. רב ששת איעקר מפרקיה דרב הונא. רב אחא בר יעקב אחדתיה סוסכינתא, תליוה בארזא דבי רב, ונפק מיניה כהוצא ירקא. אמר רב אחא בר יעקב: שיתין סבי הוינא, וכולהו איעקור מפרקיה דרב הונא, לבר מאנא, דקיימי בנפשאי החכמה תחיה בעליה.
נראה מפה שר' אבא בר זבדא, רב גידל, רבי חלבו, רב ששת, ועוד שישים זקנים, כולם השהו נקביהם וע"י כך נעשו עקרים. לכאורה הגמרא הייתה צריכה להקשות איך כל אלה עברו על איסור בל תשקצו, אבל היא לא מקשה זאת.
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף ע עמוד א
תני ר' חייא: הרוצה שלא יבא לידי חולי מעיים, יהא רגיל בטיבול קיץ וחורף, סעודתך שהנאתך ממנה משוך ידך הימנה, ואל תשהה עצמך בשעה שאתה צריך לנקביך.
גם מפה נראה שהימנעות מהשהיית נקבים זה רק הנהגה טובה לבריאות ואולי יש בזה איסור של פגיעה בבריאות, אך לא איסור של בל תשקצו.
גם מבכורות משמע כך:
תלמוד בבלי מסכת בכורות דף מד עמוד ב
גמ'. אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: משתינין מים בפני רבים ואין שותין מים בפני רבים; ותניא נמי הכי: משתינין מים בפני רבים, ואין שותין מים בפני רבים, ומעשה באחד שביקש להשתין מים ולא השתין, ונמצא כריסו צבה. שמואל איצטריך ליה בשבתא דרגלא, נגדו ליה גלימא, אתא לקמיה דאבוה, א"ל: אתן לך ד' מאה זוזי וזיל אהדר עובדא, את דאפשר לך, דלא אפשר ליה ליסתכן? מר בר רב אשי איצטריך אגודא גמלא אשתין, אמרו ליה: חמתך קאתיא! אמר להו: באודנה. ותיפוק לי משום עלקא? בשותת. ת"ר: שני נקבים יש בו באדם, אחד מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע, ואין בין זה לזה אלא כקליפת השום, בשעה שאדם נצרך אם נקבו זה לתוך זה נמצא עקר. אמר ר"ל: מאי דכתיב לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך, אימתי לא יהיה בך עקר – בזמן שבבהמתך. אמר רבי יהושע בן לוי: לא יהיה בך עקר – מן התלמידים, ועקרה – שלא תהא תפלתך עקורה לפני המקום, אימתי – בזמן שאתה משים עצמך כבהמה. אמר רב פפא: לא ישתין אדם מים לא על כלי חרס, ולא על מקום קשה, דאמר רב: הני מדורי דבבל מהדרי מיא לעין עיטם אמר אביי: הא איתתא לא תקום להדיא באנפי ינוקא, אגיסא – לית לן בה. תניא, רשב"ג אומר: עמוד החוזר – מביא אדם לידי הדרוקן, סילון החוזר – מביא אדם לידי ירקון. אמר רבה בר רב הונא, אמר רב קטינא אמר ריש לקיש: דם רבה – שחין רבה, שכבת זרע רבה צרעת רבה, צואה רבה – הדרוקן רבה, מי רגלים רבין ירקון רבה.
תלמוד בבלי מסכת מכות דף טז עמוד ב
אמר רב אחאי: המשהה את נקביו – עובר משום לא תשקצו
נראה לי שהתפיסה שעמדה מאחורי הקביעה הזאת של רב אחאי היא שהשהיית הנקבים היא מעשה שפוגע באדם מבחינה בריאותית ויכולה אף לגרום לעקרות, ולכן הוא אוסר זאת משום בל תשקצו (זאת תפיסה שהייתה כנראה מאוד רווחת בחז"ל לאור המקורות לעיל). אפשרות נוספת היא שמדובר במעשה מאוס (כמו אכילת דברים שנתערב בהם קיא או צואה), אבל נראה לי שרוב בני האדם לא מתייחסים לפעולת ההתאפקות כפעולה מגעילה שדומה למישהו שאוכל דבר מעורב עם קיא (למשל, כאשר אדם מתבונן באדם אחר שאוכל צואה, ניתן לראות את תחושת הגועל על פני המתבונן, אבל אם אדם מתבונן על אדם אחר שמשהה נקביו, לא נראה על פניו הבעת פנים של גועל). לכן נראה יותר סביר להגיד שהגורם לקביעה שהשהיית נקבים היא בבל תשקצו היא משום הסכנה הבריאותית שבדבר ולא משום תחושת הגועל.
לאור ממצאי הרפואה המודרנית, ידוע שהשהיית נקבים לא גורמת לבעיות בריאותיות מיוחדות וגם לא לעקרות (אלא אם מדובר במישהו שמשהה בצורה מאוד קיצונית, ואז ייתכן שיתעורר אצלו קושי קבוע בריקון מלא של שלפוחית השתן, זה קורה לנהגי משאיות שמתאפקים זמן רב בכבישים, אבל רוב בני האדם לא מגיעים לנקודה הזאת גם בלי איסור בל תשקצו). האם יהיה נכון להגיד שלאור הידע המדעי של ימינו, אין איסור בל תשקצו בהשהיית נקבים (מכיוון שקביעתו של רב אחאי התבססה על טעות במציאות, אין לקביעה כזאת סמכות לדורות). 
בברכה,
 
 
 

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 6 שנים

שאלה טובה. ייתכן שהיה מדובר בהנהגת בריאות כלשהי שלא כולם הקפידו עליה, ולאחר זמן נכנסה כנורמה הלכתית מחייבת. טול כדוגמה את  העישון, שיש כאלה שיאמרו לך כיום שהוא אסור הלכתית קטגורית, אבל בעבר גם כשידעו על הנזק הרבה פחות הקפידו על כך.
אם השתכנענו שאכן מדובר בהנהגת בריאות אז אם התברר שאין בזה ממש זה בטל ומבוטל ואין צורך למניין אחר להתירו. השאלה האם ברור שזה אכן הנימוק. טעון בדיקה. רק אעיר שבל תשקצו בד"כ לא נוגע לבריאות אלא לגועל ומיאוס. אמנם לא  תמיד המיאוס נקבע לפי נימוסי בני אדם. נראה שיש דברים שנראו לחז"ל ולפוסקים מאוסים מצד עצמם בלי קשר לדעת הציבור.

mikyab צוות הגיב לפני 6 שנים

"לדעתי" כתב:

https://mikyab.net/שות/%d7%9c%d7%92%d7%91%d7%99-%d7%90%d7%99%d7%a1%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%a9%d7%94%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%a0%d7%a7%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%9c-%d7%aa%d7%a9%d7%a7%d7%a6%d7%95/ בל תשקצו המושאל למקרה איפוק זה כי המחשבה נקשרת לרצונות הגוף ואם יש צואה בגוף שטרם הוצאנו וצריכים לצאת אז המחשבה וההתרכזות הולכות לכיוון הזה.

אורן הגיב לפני 6 שנים

גם אם זה נבע מצד מיאוס, ברור שתחושת המיאוס נבעה מהתפיסה הרפואית שמדובר במעשה מזיק. משל למה הדבר דומה, לאדם שבימינו ישתה כוס שלמה של שמן או סוכר. אדם המתבונן בו יגעל ממעשה זה כי הוא גורם נזק בריאותי ומביא להשחתת הגוף (השמנה). אבל אם בעתיד נגלה ששמן או סוכר לא גורם להשמנה, אז תחושת המיאוס ממעשה כזה תיעלם ואז הוא לא יהיה אסור בבל תשקצו. האם לדעתך זה המצב גם במשהה נקביו?

mikyab צוות הגיב לפני 6 שנים

ייתכן. מההקשרים שהבאת נראה שזה אכן המצב כי זה מוזכר בהקשר של עקרות.

ד. הגיב לפני 6 שנים

הרמב"ם כתב:
וכן אסור לאדם שישהה את נקביו כלל בין גדולים בין קטנים וכל המשהה נקביו הרי זה בכלל משקץ נפשו, יתר על חלאים רעים שיביא על עצמו ויתחייב בנפשו. אלא ראוי לו להרגיל עצמו בעתים מזומנים כדי שלא יתרחק בפני בני אדם ולא ישקץ נפשו.

>> משמע אלו שני דברים נפרדים: 1. שיקוץ הנפש, 2. חלאים רעים

ישי הגיב לפני 6 שנים

טוענים שטיכו ברהה זצוקלללה"ה מת מהשהיית נקביו עד להתפוצצות שלפוחית השתן.

זאב הגיב לפני 6 שנים

שמעתי מברת סמכא בנושא שיש ערך בריאותי בלהתאפק ולחזק את שרירי האיזור וכך למנוע בעיות (שאופייניות לגיל מבוגר)

מושה הגיב לפני 6 שנים

בימינו בגיל המבוגר משתמשים ממש בחיתולים.

ERT הגיב לפני 6 שנים

ישי, האגדה הזו על טיכו ברהה מוכרת וידועה, אבל היא רק אגדה…

ישי הגיב לפני 6 שנים

ERT
זו לא אגדה. זה מה שקפלר זיע"א אמר שקרה. אתה רשאי לא להאמין לו או לחשוב שהוא עצמו לא הבין מה קרה, אבל אגדה זו לא.

ERT הגיב לפני 6 שנים

אגדה תוצרת קפלר וחבריו.

אורן הגיב לפני 4 שנים

נתקלתי בראיה נוספת שהשהיית נקבים נתפסה כסכנה בריאותית, במסכת שבת דף לג. עמוד א' למטה:
רבא חש ביה (חלה בהידרוקן), והא רבא הוא דאמר נפישי קטילי קדר מנפיחי כפן (רבים הרוגי משהי הנקבים מנפוחי הרעב=חולי הידרוקן). גם בבכורות מ"ד ע"ב אומרת הגמרא שאדם המשהה נקביו נחלה בהידרוקן.

השאר תגובה

Back to top button