לדרוש קל וחומר בימינו‎

זכור לי שמוכיחים מהרמב"ם שי"ג מידות הדרש מקבלות תוקף מחייב רק כאשר בית דין מסכים על הדרשה, ואפילו אם חכם סובר שיש לדרוש משהו בי"ג מידות, זה לא מחייב אותו עד שבית דין יסכים על כך. לכאורה זה אמור לחול גם על ק"ו ואז התשובה היא באמת שאין סמכות לכך.

כל דבר, תקנה, דרשה, פרשנות, סברא, מקבל תוקף מחייב רק אם נעשה בבי"ד הגדול. אין שום דבר מיוחד בי"ג המידות דווקא. אבל זה רק לגבי אחרים. לגבי קהילה דרשה שיעשה רבה כנראה מחייבת אותם, ודרשה שאדם עושה לעצמו מחייבת אותו. ככל הידוע לי, אין לבי"ד מעמד מיוחד דווקא לגבי דרשות.

ברור שאם אני חולק על הדרשה היא לא מחייבת אותי אא"כ הדורש הוא בית הדין הגדול. אני מדבר אפילו לגבי הדורש עצמו, או מי שמסכים עימו (ובטח לגבי קהילה שרבה דרש כן).
ראיתי זאת בספר 'מסיני מלשכת הגזית' של הד"ר שלמה קסירר ושלמה גליקסברג, עמ' 41 הערה 39 אעתיק לשונם:

"ודנו בהן בית דין הגדול של אותו הדור במדות שהתורה נדרשת בהן ופסקו אותן הזקנים וגמרו שהדין כך הוא" – משמע שבית הדין הגדול צריך לאשר את הדין שחודש על ידי המדרש. כך גם בהקדמת משנה תורה עמ' ב': "ומדברים שנתחדשו בכל דור ודור בדינים שלא למדום מפי השמועה אלא במדה משלש עשרה מדות והסכימו עליהן בית הדין הגדול"ף הלכות ממרים א, ב: "ואחד דברים שלמדו אותן מפי דעתן באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן ונראה בעיניהם שהדין בדבר זה כך הוא"ף שם הלכה ג: "ודברים שלמדין מן הדין אם הסכימו עליהן בית הדין הגדול כולם הרי הסכימו" וכו'. הצורךבהסכמת בית הדין על המדרש משתלב יפה בשיטתו הכללית של הרמ"ם הרואה את תוקף החידושים של חכמים כמבוסס על כח בית הדין. ולפיכך אין חידושיו של חכם פרטי מחייבים מצד עצמם, אלא רק אם נתלוותה להם הסכמת כלל החכמים. מה שאין כל לדעת הרמב"ן, הרואה את תוקפו של המדרש כגילוי משמעותה של התורה, אפשר שאין צורך בהסכמה מוסדית על המדרש.

איפה אתה רואה שהדורש עצמו לא מחויב? הרמב"ם מדבר מתי זו הלכה שמחייבת את הכלל ומצטרפת לקורפוס ההלכתי. ככל הידוע לי, אין שום דרישה שבי"ד יסכים על דרשה או על פרשנות כשלעצמם. אין לזה מקור וגם הרמב"ם לא כותב זאת.

למעשה, אם נחזיר את השימוש בי"ג מידות, שוב יהיה טעם ללמוד את התנ"ך כדי לחפש בו את המידות הללו, נכון?

אכן. פשוט זכרתי שכך כתבו. באמת נראה שטעו.

אהרן, בהחלט. אבל בכל מקרה זה לא לימוד התנ"ך שבו עסקתי בפוסטים כאן. עקרונית גם לימוד הגמרא הוא לימוד תנ"ך (אפילו בלי שיטת ר"ת שהובאה כאן), אבל לא בזה עסקינן.