לימוד הלכה אינו בהכרח תורה

תודה,כנראה לא הייתי ברור,וכנראה עשיתי סלט מהשיעורים שלך על פסיקה.

לימוד הלכה מהגמרא זה מה שכולם עושים,אך האם לאחר שזה נעשה,לימוד נימוקיהם של ראשונים ואחרונים לפסיקת ההלכה לפי השגותיהם הינו לימוד תורה? ענית לי כאן שכן.

אז מה בעצם נחשב לימוד הלכה ולא תורה?
נטו הלעשות /לא לעשות ללא הנימוקים?

נכון. קיצור שולחן ערוך. שמירת שבת כהלכתה.

(רמב"ם יומי 🙂 )

כן,הבנתי שהרמב"ם היומי גם נחשב כ-לא לימוד תורה..

מבאס,למדתי את זה שנים וחשבתי שזה הלימוד היומי שלי..

טוב,מכאן יש לאן להתקדם.

מעבר לחמישה חומשי תורה,משנה וגמרא, לרב יש המלצה על ספרים שעונים על הגדרה של לימוד תורה?
האם ספרך "מהלכים בין העומדים" נחשב כלימוד תורה?
וספריכם שלך ושל גבריאל חזות?

תודה רבה

אם אתה לומד רמב"ם כדי לקבל ידע כללי ומושגים כתשתית ללימוד עתידי זה כן לימוד תורה. קיצוש"ע זו דוגמה יותר הולמת למה שהתכוונתי.
ספריי לא בלמדנות הם תורה בגברא. כמו קאנט, מו"נ, מהר"ל, וראסל. ספרי הלמדנות הם אכן תורה בחפצא. כמו כל ספר עיון תלמודי.

האם לימוד הלכות – גם מתוך ספרי קיצורים כמו קיצור שולחן ערוך – לא מקביל למה שהגמרא במסכת ברכות דף יא ע"ב מכנה משנה המחויב בברכות התורה?

לדעתי לא (לא בגלל שיקולים פרשניים מקומיים אלא כי לדעתי זה לא הגיוני). המשנה אינה קיצוש"ע, והאינדיקציה מעבר למבנה שלה היא שהיא כוללת גם הלכות קרבנות ומקדש וטומאה שלא נהגו אז. המשנה זה הגולם הראשוני של מה שלימים נקרא תלמוד.

כמו שהתלמוד שם בגמרא איננו ספר אלא כפי שרש"י מסביר סוג של לימוד, גם משניות אינן 'המשנה' של רבי יהודה הנשיא אלא סוג של לימוד המתמצת את מסקנות העיון להוראות הלכה למעשה בשביל הציבור. אפשר לראות זאת גם מהאיסור להורות הלכה מתוך המשנה הנכון לכל ספר הלכה מאז ומתמיד כפי שכותב הרא"ש עלהפוסקים הלכה מתוך הרמב"ם. ועדין אומרת הגמרא שגם על המשניות מברכים. אז המשנה איננה קיצוש"ע (למרות שלזמנה היא הייתה קרובה לכך) אבל הקיצוש"ע הוא משנה לפי ההגדרה של הגמרא ולכן הלימוד בו אכן נחשב תלמוד תורה ומברכים עליה ברכות התורה.

(כשלקחו את ספרי המחשבה אמרתי תמיד המעמד שלהם היה מפוקפק. כשלקחו את האגדתות אמרתי גם ערוך השולחן סובר כך. כשלקחו את ההלכות מדברי סופרים שתקתי מתדהמה. עכשיו כשלוקחים את ספרי ההלכה כבר לא נותר מי שימחה…)

אתה מערבב תמצית של ההלכה (=המשנה) עם השורה התחתונה שלה (קיצוש"ע). לא קרב זה אל זה. המשנה אינה קיצוש"ע, והא ראיה שהיא מביאה דעות שונות. המשנה היא תמצית של תושבע"פ.

החלוקה שאתה מחלק בין משנה להלכה היא מלאכותית. די ברור שהמשניות תפקדו בזמנם כספרי הלכה. העובדה שהם כללו קבצי הלכות שלרוב האנשים או אפילו כולם באותו זמן לא היו רלבנטיים לא אומרת הרבה. מבחינת רוב האנשים חלק חושן משפט די מושבת היום. האם זה אומר שאין משמעות לחלק אורח חיים? האזהרה מפסיקת הלכה מתוך המשנה רק מזכירה אזהרות דומות שחזרו ונשנו במשך כל הדורות לגבי הרמב"ם והשולחן ערוך ואומרת שהמשנה תפקדה באופן דומה בזמנם.
באשר לקיצוש"ע למרות שהוא די מונוליטי הוא לא לגמרי מונוליטי. וגם עליו התפתחו עם השנים תוספות כמו הלכות ארץ ישראל של הרב טוקוצ'ינסקי וגם דפוסים עם הערות כמו הרב מרדכי אליהו. אז נכון שהקיצוש"ע הוא תופעה קצת קיצונית אבל הוא לא באמת כל כך רחוק. העובדה שהמשנה מכילה דעות שונות לא אומרת הרבה. גם השולחן ערוך מביא דעות שונות אבל אף אחד לא טועה לחשוב שהוא ספר למדני. מה שחשוב זה הסוגה של הלימוד – הלכה (משנה בלשון הגמרא בברכות) או עיון (תלמוד בלשון הגמרא בברכות). אז נכון שגם רש"י שם כותב שתלמוד עיקר אבל הוא לא טוען שלימוד משנה על הסדר, קרי הלכה, הוא לא תלמוד תורה.

נראה לי שאתה סתם מתעקש. לדעתי ההבחנה ברורה וממש לא מלאכותית.

בוא נשאל אחרת, האם לדעתך ללימוד רמב"ם ושולחן ערוך באופן לא עיוני נחשב לימוד תורה כמו לימוד משנה?

זה "אחרת"? שפיל להודעה האחרונה לפני שנכנסת כאן.

מה שכתבת שם נכון גם לקיצוש"ע במיוחד למי שלא קרא ולא שנה. במקרה ההוא משנתו ותלמודו באים כאחד.

חשבתי שאולי יש עוד ראיה מהגמרא במגילה כו ע"ב לטענה שגם לימוד הלכה נחשב לימוד תורה:
"ואמר רבא ספר תורה שבלה גונזין אותו אצל תלמיד חכם ואפילו שונה הלכות"
ואומר רש"י:
"ואפילו שונה הלכות – כלומר אפילו לא שימש תלמידי חכמים בהש"ס ובגמרא אלא במשניות ובברייתות:"
עולה מהגמרא שתי נקודות קודם כל שהזיהוי בין הסוגה של משנה לסוגה של הלכה הוא נכון שכן רש"י עצמו עושה אותו. ובנוסף שגם עצם הלימוד שלהם – ולא רק כדי לקבל ידע כללי ומושגים לצורך לימוד עתידי כפי שכתבת – נחשב לימוד תורה שבגללו קוברים עם אדם כזה ספר תורה.

(ואף שהגמרא במגילה כח ע"ב מביאה שיטה המתייחסת אל אדם כזה כצנא מלא ספרי, להלכה היא עדין נותנת לו מעמד של תלמיד חכם)

יפה. אבל משנה אינה באמת הלכות, ולכן הנחתך שהלימוד שבו מדובר הוא לא לצורך ידע ללימוד עיוני, לכל הפחות אינה הכרחית.