לפני עיוור לא תתן מכשול

למה בתורה נותנים דווקא דוגמה של עיוור ולא של אדם שלא מבין בעניין/ שהיתן להכשילו בקלות?
למה התורה באה בדרך השלילית (מצוות תעשה)ולא בדרך החיובית (מצוות תעשה)?

התורה עוסקת בהכשלה פיסית, ולכן מדובר על עיוור. חכמים הרחיבו זאת למתן עצה שאינה הוגנת והכשלה בעבירה. לעניין זה, עיוור הוא אדם שלא מבין בעניין.
מה היית מצפה שיאמרו באופן חיובי: שיצילו אותו מהכשלה? זה כלול ב"לא תעמוד על דם רעך". או שיגרמו לו לעשות מצוות? אולי זה כלול ב"הוכח תוכיח".
בכל אופן, המצווה היא איסור על הכשלה. את זה אי אפשר לומר באופן חיובי. לפעמים כן יש צד חיובי והתורה בוחרת את השלילי כי החיובי אינו כלול בהלכה (זה רף גבוה מדיי).
על ההבדל בין לאו לעשה, ראה מאמרי לשורש השישי כאן: https://drive.google.com/file/d/0BwJAdMjYRm7IeFFraktmeVNrNFE/view

למה הביטוי "ולפני עיוור לא תיתן מכשול" צמוד ל"יָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָֹה" ול"לא תקלל חרש"?

בפשטות זה מפני שהעיוור והחרש לא יכולים לדעת מי הזיק להם או קילל אותם, ולכן אי פגיעה בהם מאוימת על ידי הקב"ה עצמו. צריך לירוא ממנו, גם אם לא מהם.