מאמר ביקורת על לימוד גמרא בישיבות ובכלל

עברתי ברפרוף, וזה אוסף קשקושים וטעויות בדבר משנה. ראשית, עובדתית לא כולם נהנים. להיפך, להערכתי רובם לא נהנים והיו מעדיפים עיסוק אחר. שלא לדבר על הפרנסה בצמצום שמקבלים מזה לאורך שנים. שנית, מטרת הלימוד אינה חיזוק האמונה. מניין הוא הוציא את ההבל הזה? ושלישית, ברור שעיקר הלימוד אינו לדעת מה לעשות למעשה, שהרי עיסוק כזה הוא רק מכשיר מצווה. אבל הלימוד הוא מצווה לעצמו. על מכשיר מצווה גם לא מברכים (ברכת התורה). כבר הבאתי לזה כמה ראיות בכמה מקומות, למשל חיוב נשים בברכת התורה נתלה בזה שהן חייבות ללמוד את ההלכות שנוגעות אליהן (מ"ב ומג"א). אז למה נאמר שהן פטורות ממצוות תלמוד תורה? האם הן לא צריכות להאמין? האם הן לא צריכות לדעת מה לעשות?
בקיצור, אלו דברי הבל שלא שווים התייחסות. מה שבעיקר מגוחך בעניין הוא שמדובר ברעיונות שהם זיל קרי בי רב, שמי שמציג עצמו כחוקר היה אמור להכיר ולפחות להתייחס אליהם במאמרו.

תודה
גם אני הרגשתי כמוך
במיוחד שהכותב בא כמנפץ מיתוס שיקרי..

לא הבנתי מה הפריע לך שכתב שמטרת הלימוד תורה יהיה חיזוק באמונה .
הרי מדובר בתורת ה' אז לימודה אמור לחזק באמונה..

לא אמרתי שהלימוד לא מחזק באמונה אלא שלא זו מטרת הלימוד. לפעמים הלימוד גם נותן סיפוק, האם זה אומר שמטרתו היא הסיפוק? הוא הוכיח שזה לא לימוד תורה כי זה לא מחזק את האמונה, וההוכחה הזאת היא הבל. אם יש מישהו שהלימוד מחזק אצלו את האמונה שיהיה לו לבריאות, אבל לא זו מטרת המצווה של תלמוד תורה.

שלחתי אתמול תגובה לעיתון. נראה מה יהיה איתה.

בס"ד
ברצוני להגיב על מאמרו של הלל לרמן, "אפשר לקנא בתלמידי הישיבות", שפורסם במוסף בשבת שעברה (פ' וישלח תשפ"ב).

הכותב מתואר כחוקר מחשבת ישראל ופילוסופיה, ודווקא בגלל זה חשתי שעליי להגיב, שכן בכך אני מקנא גם את קנאתה של הפילוסופיה ולא רק את קנאתם של התורה ולומדיה. מי שעוסק בפילוסופיה ומחשבת ישראל אמור להציג ולהגדיר את הנחותיו ורצוי מאד גם לבסס אותן. אבל הוא לא טורח לעשות לא את זה ולא את זה. ולא, ציטוט של פסוק מהתורה שבכתב וקטע קטן מאיגרת של הרמב"ם אינם ביסוס (מה עוד שממקומות שונים ברמב"ם עצמו אפשר להראות שהוא טועה). בקצירת האומר אתמקד בשלוש נקודות עיקריות בדבריו: עובדתית, לוגית והלכתית.
עובדתית. כמי שמאד נהנה מהלימוד, אני שוב ושוב נוכח לגלות שממש לא כל בחורי הישיבה נהנים, ואפילו לא החלק הקטן מביניהם שבאמת מצליח ומוכשר לזה. להיפך, להתרשמותי (מהיכרות קרובה) רובם לא מאד נהנים והיו מעדיפים עיסוק אחר. שלא לדבר על הפרנסה בצמצום שמקבלים מזה לאורך שנים (הנה ההבדל בינם לבין מי שעוסק בלימודים אקדמיים, בלי להזדקק "לזכוכית מגדלת של שען חרש", כלשונו).
לוגית. העובדה שמישהו נהנה לא אומרת בהכרח שהוא עושה את הדבר בגלל ההנאה ולשמה. וכי לוחם בסיירת מטכ"ל שעובר מסלול מפרך ומסכן את חייו אינו זכאי להכרת טובה מאיתנו מפני שהוא נהנה מהאתגר שבדבר?! רבי יהודה אומר שחובת הכרת טובה אינה תלויה במניעים, אפילו לגבי רשעי עולם וכובשים כמו הרומאים (שבת לג ע"ב). בעניין זה עצמו כבר נגע בעל האגלי טל בהקדמתו, שם הוא כותב שרצוי וראוי ליהנות מתלמוד תורה (אנחנו מברכים בכל בוקר "והערב נא ה' אלוהינו את דברי תורתך בפינו"), אבל לא נכון ללמוד לשם ובגלל ההנאה.
תלמוד תורה. לרמן טועה בהנחותיו לגבי מהות ומטרת לימוד תורה, בשתי הנחותיו (שלא הוצגו בפירוש אבל נמצאות בסאב טקסט של דבריו): 1. מטרת לימוד התורה אינה חיזוק האמונה. איני יודע מניין הוא שאב את הרעיון המוזר הזה. האריך בזה ר"ח מוולוז'ין בשער ד של נפש החיים. לא אטרח להביא כאן ראיות נגדיות (ויש רבות), שכן לרמן לא טרח להביא בדל ראיה להנחתו זו. 2. עיקר הלימוד אינו לדעת מה לעשות למעשה, כפי שהוא מניח. עיסוק כזה הוא רק מכשיר מצווה, ואילו לימוד תורה הוא מצווה לעצמו. יתר על כן, כפי שהוכיח ר"י מסלנט, על מכשיר מצווה גם לא מברכים, ואילו על לימוד תורה מברכים (ברכת התורה).
כדי להיווכח בשתי הנקודות הללו בפשטות, אין לנו אלא להתבונן בחיוב נשים בברכת התורה, למרות שהן פטורות ממצוות תלמוד תורה. הפוסקים (משנה ברורה, מגן אברהם ועוד) מסבירים שזה מפני שהן חייבות ללמוד את ההלכות שנוגעות אליהן. מדוע, אם כן, נאמר שהן פטורות ממצוות תלמוד תורה? הרי על פי לרמן תלמוד תורה עניינו לדעת מה לעשות, וזה קיים גם בנשים. יתר על כן, האם נשים לא צריכות להאמין? כזכור, לשיטתו של לרמן הלימוד מטרתו חיזוק האמונה.
לסיום, אני בעל ניסיון עשיר ביציאה נגד הקונצנזוס הרבני והחברתי, ומכאן גם מובן שאין לי שום בעיה עם העובדה שדבריו של לרמן סותרים את החשיבה המקובלת. להיפך. אבל שמתי לי כלל, כשאני מציג עמדה מחודשת לסמוך אותה על טיעונים מבוססים היטב. לצאת בנחרצות נגד תפיסות יסוד מקובלות כשאתה נסמך על כרעי תרנגולת וטיעונים מופרכים עובדתית, לוגית והלכתית, זו ירייה ברגלם של המהפכנים המחשבתיים (ואני בכללם). בדבריי כאן קינאתי גם את קנאתם.

יישר כוחך
ידעתי שחשוב להביא את המאמר לידיעתך.במיוחד שאתה גם עמקן בדברי הגמרא והפוסקים .תעדכן אם יהיה תגובה ונשמח שגם אתה תכתוב בעלון חשוב זה .

אגב .לדעתי פלפול הגמרא גם אם לא לאסוקי הלכתא הוא דברי תורה וגם מקרב את היהודי לנותן התורה ויש מצווה להנות ולשמוח ככל מצווה שעושים . כך שהמאמר לקוי מיסודו

לא הבנתי איך מצד אחד אתה מוכיח שלימוד תורה הוא לא בשביל לדעת מה לעשות, מזה שמברכים על מצות תלמוד תורה ועל מכשירי מצוה לא מברכים, ומהצד השני אתה אומר שנשים פטורות מתלמוד תורה וזה שהן מברכות ברכת התורה זה כי הן צריכות ללמוד את ההלכות הנצרכות להן, הרי זה רק מכשירי מצוה?
כמובן שעם המסקנה שלך אני מסכים לחלוטין…

הטענה הראשונה נכתבה לשעטת המ"ב ומג"א שסברו שזו ברכת המצוות. עמדתי שלי היא שזו לא ברכת המצוות אלא שבח.