מדעי החופש
שלום,
רציתי לשאול אותך בעניין הטענה שהעלת בספר מדעי החופש.
נאמר שם שמי שטוען שאין לו בחירה חופשית כופר בשיקול הדעת שלו וטענת ספקנות רגילה אכן נדרשת למענה אצלו.
לחלוטין לא הבנתי מדוע?
הרי גם לאברטיאן מודה שהוא מורכב משתי מערכות 1. נשמה ושיקול דעת (אמין). 2. מערכת הבנת העולם החיצון, רגשות וכו'.
ללא אמינות במערכת 2 בוודאי שגם התוצאות שמספקות לנו 1 אינם נכונים ולא ניתנים לבדיקה.
לעומת זאת הדטרמינסט טוען שמערכת 2 כלולה ב1.
ולכן ערעור על 1 הוא בסה"כ כמעט זהה בין המאמין לכופר בעניין.
כמו כן, רציתי לשאול שאלה נוספת בדבר הראיה האנתרפולוגית- כיצד הגיע לנו המושג בחירה חופשית אילמלי המושג הזה אכן קיים. .תשובה פשוטה לתחושה הזאת היא שזה הגיע בעקבות אבולוציה ארוכת שנים, למשל כאשר רואים חתול שמתלבט האם לברוח ימין או להישאר במקום. ונפשט הספק, נותרה לו תחושה מעין הבחירה. וכך מרוב הבחירה בין צדדים שונים נוצרה אצלנו האשליה לבחירה חופשית.
ודבר אחרון, האם הרב הרחיב במקום אחר בעניין הטענה של פלנטינגה על חוסר קורלציה בין שרידות לבין יכולות קוגניטיביות? הרי נראה בפשטות שהחכם הוא השורד. ראה כיצד בנ"א השתלטו על העולם . האם לרב יש דוגמה נגדית ?
שלום רב.
לא הבנתי את השאלה הראשונה.
הראיה האנתרופולוגית באמת אינה מכריעה אבל יש לה משקל. ההסבר האבולוציוני שאתה הצעת לא מסביר מאומה. אם אנחנו רואים התלבטות ניתן לפרש אותה כהליך של חישוב דטרמיניסטי. למה נוצרה תחושה של חופש בחירה אם בפועל אין כזה?
ככלל, חכמה ודאי תורמת לשרידות, אבל אין הצדקה להרמטיות. כלומר שיקול כזה היה אמור להביא לתוצאות שמועילות רק לשרידות, גם על חשבון החכמה. אבל ההנחה שלנו היא אמון מלא בחכמה, בלי לבחון עד כמה מדובר במשהו שמועיל לשרידות.
דוגמאות נגדיות ליצורים ששרדו בלי להיות חכמים תוכל למצוא מסביבך למכביר. גם בין בני האדם ובוודאי בין יצורים אחרים.
תודה,
עד כמה שיש לנו רגשות אז זה הגיוני כאשר מוחנו יחשוב על צד אחד ולאחר מכן על צד שני ובסוף יכריע משהו המערכת הזו תוביל לשגיאת תחושת בחירה חופשית. תחשוב שתרגיש ככה כל החיים לאורך כל הדורות מתישהו תשתרש תחושה של דמיון זה, זה ברור…. הרי הבן אדם הדטרמינסט הוא לא יותר מאשר מהלך הרעיונות והתחושות שלו . ולכן זוהי בדיוק הבחירה החופשית המדומיינת שלו.
סו"ס חכמה זה היתרון ההישרדות הכי משמעותי שיש, מכיר עוד חיה ששולטת על העולם? אומנם אני מסכים שייתכן לשרוד גם לולי החכמה .
השאלה הראשונה ששאלתי היא שאתה מציג את טענת הספקנות שעל הדטרמינסט כטענה יותר חזקה מטענת ספקנות שכזו על המאמין, מדוע?
כפי שהסברתי שם, הטענה כלפי הדטרמיניסט היא לא טענה ספקנית אלא טענת וודאי. אם מערכת החישה והחשיבה שלו נוצרה באופן שרירותי ופועלת על ידי מנגנון חיצוני לא נשלט אז אין שום סיבה בעולם להניח שהיא אמינה. ובכל מקרה, גם אם במקרה זה קרה, הוא עצמו ודאי לא יכול לדעת זאת. כלפי הליברטריאן יש רק את הטענה הספקנית הרגילה.
את השאר כבר הסברתי כאן.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer