מדרש שמרני

תודה רבה,
אז לפי זה המדרש השמרני לגבי פסול נשים לעדות, אין בו בעיה של סמכות משום שהוא לא מנוגד לדרשות של בי"ד קודם, אז חכם רגיל יכול לפסוק כך מעצמו לדעתך? בספר דומני שכתוב אחרת ואבדוק היום בערב. וכן לגבי הנושא של ההומואים – המדרש השמרני שאין איסור על מי שזו הנטייה היחידה שלו, זוקק בית דין גדול (או הסכמה רחבה)? הוא גם לא מנוגד לדרשות אחרות מפורשות? ושם ודאי שבספר כתוב אחרת (שצריך הסכמה רחבה של כל רבני זמננו שמחליפים את בית הדין הגדול כמו ששלחת למאמרו של הרב שטרנברג כמה פעמים, ודומני שזה כתוב כך גם לגבי פסול נשים לעדות).
לגבי דברי החזון איש – מדוע כ"כ פשוט לך בסברה שיחיד לא יכול לחלוק על בי"ד גדול של דור קודם? זו דווקא אמירה עמוקה – שבענייני תורה – לא תקנות – סמכות כל בי"ד גדול היא לדורו בלבד, וכל העניין של סמכות לדורות אחרים המתבטא בדין 'עד שיהיה גדול בחכמה ובמניין' הוא דווקא בתקנות וגזרות (וכן כל דין דבר שבמניין צריך מניין להתירו שהבאת כמה פעמים, עוסק דווקא בפעולות של בתי הדין – תקנות וגזרות – ולא בפרשנות לתורה.
כך רואים גם מאיך שהתנאים והאמוראים התנהלו (הם חלקו על דורות קודמים בפרשנות התורה בלי לחשוב אם הדרשה הזו הוכרעה וחודשה בבית דין גדול או לא, והרי בית הדין הגדול היה פעיל (וכמובן שאפשר לדחות את ההוכחה, אך דומני שיש רושם כזה שעולה).
גם לא חושב שזה פרי רצון להגדיל את כבוד חכמי זמננו, שהרי ודאי שהיום זה לא שייך – שהרי אין לנו כוח לחלוק אפילו על דיני המשנה והגמ' לדעתו, אז מה עוזר לו להגיד שחכם פרטי יכול לחלוק על בי"ד גדול?
שוב תודה וישר כוח גדול, לומד בו בערבים ושבתות בזמן האחרון ונהנה מאוד

לא הבנתי את שאלתך. מכין שהמדרש הזה מופיע בגמרא הרי זה כמו דרשה של בי"ד הגדול. לכן עקרונית שם כדי לשנות כן נחוץ בי"ד גדול אחר (גם אם לא גדול בחכמה ומניין). אמנם יש לדון במכניזמי השינוי האחרים שתיארתי שם (כמו הקפאה וכדומה).
לגבי ההומואים לא דרוש בי"ד הגדול כי לא ידועה לי החלטה אחרת (אפשר כמובן לטעון שהיעדר התייחסות משתמע שלא הבחינו, אבל בזה בהחלט יש מקום להקל). ועדיין השכל הישר אומר שדרוש קונצנזוס כלשהו, בפרט ביחס לשאלה ציבורית. אם הומו מסוים ידרוש כך מעצמו – לא אוכל לומר לו שעשה איסור. אבל לפרסם היתר כללי זה קצת גדול עליי אפילו אם הייתי משוכנע. מה עוד שאינני משוכנע שההיתר הזה נכון, רק הצעתי עקרונית את הכיוון לחשיבה של הציבור.
לגבי בי"ד הגדול, זה ממש מופרך בעיניי. ראשית, גם אם בי"ד הגדול שבימינו חולק על בי"ד גדול קודם, עדיין כל עוד לא חלקו זה מחייב. אז אי אפשר לומר שסמכות בי"ד הגדול היא רק לדורו. "אין לך אלא חכם שבימיך" נאמר רק אם בי"ד האידנא חולק שאז עלינו ללכת כמותו ולא כמו בי"ד הקודם. מעבר לזה, אין שום מקור לכך שיכול בי"ד עתידי לחלוק על קביעה של בי"ד הגדול. בי"ד בימינו הוא כמו כל אדם פרטי. אמנם אם תהיה הסכמה כללית של כל בני/חכמי הדור, או אז ייתכן שלפורום שיקבל אותה תהיה סמכות כמו הגמרא, שגם סמכותה נובעת מהסכמת הציבור. החזו"א בכמה הקשרים מנפק אמירות חסרות בסיס רק כדי לחזק מוסד כלשהו (כמו אלפיים שנות תורה וכדומה. הזכרתי זאת בספר).
אני לא מכיר חכמים שחלקו על בי"ד הגדול. לא מצאת שבדקו את זה מפני שבימי התנאים והאמוראים כבר לא היה מוסד כזה (אפילו בי"ד דיבנה, שספק מה היה מעמדו, כבר הסתיים די מוקדם). אף אחד לא חלק על גזירת יח דבר וכדומה שהתקבלו בבירור בבי"ד הגדול.

אבל זו לא מחלוקת על הבית הדין הראשון, אלא טענה שגם הוא היה מכשיר אילו היה בימינו והמציאות השתנתה (הוא לבש בגדים דקים כי הלך במדבר, פסל נשים כי הם לא הבינו אז בדרכי החיים) אז לשם מה יש צורך בבי"ד גדול? הצורך בו הוא לא רק כשאתה חולק? וכאן זו לא מחלוקת. (וזה אפילו לא מנוגד למקובל – כל עוד שלא מקבלים אותם בעדות קידושין – שהרי בפועל בכל מקרה מקבלים בבתי דין בימינו עדות נשים).

הסברתי שם שהטיעון של בגדי הים (שגם הבי"ד של אז היו מכשירים היום) הוא טיעון עקרוני. עדיין נותרת בעיית הסמכות, שהרי גם אם השתנתה המציאות צריך החלטה של בי"ד הגדול כדי לבטל החלטה קודמת (כנלמד מ"שובו לאהליכם"). אמנם יש יוצאי דופן שונים שפירטתי שם (בעיקר בפרק על תקנות וגזירות דרבנן, כי שם יש הרבה דוגמאות קונקרטיות). ביניהם כשהמציאות היא לחלוטין שונה שלא יכלו להעלותה על דעתם אז בכלל ועוד מכניזמים שם. אם ה מתקיים אז אולי אפשר גם בלי בי"ד הגדול. הכל מפורט שם. הצעתי כמה וכמה מסלולים ומכניזמים, וכל אחד מהם צריך להידון לגופו.