מה בין גוי, עבד ובהמה?
הרמב"ם פוסק על פי הסוגיה ביבמות (הל' אישות פט"ו ה"ו): "היו לו בנים בגיותו ונתגייר הוא והם הרי זה קיים מצוה זו, היו לו בנים והוא עבד ונשתחרר הוא והם לא קיים מצות פריה ורביה עד שיוליד אחר שנשתחרר, שהעבד אין לו יחוס"
כלומר ילדיו של גוי מתייחסים אחריו גם לאחר שהתגייר, ילדיו של עבד אינם מתייחסים אליו (בלי להכנס לדיון האם בניו צריכים להתגייר גם הם).
ובסוגיה בקידושין סב: ״מתקיף לה ר' אבא בר ממל אלא מעתה הנותן פרוטה לשפחתו ואמר הרי את מקודשת לי לאחר שאשתחרריך ה"נ דהוו קידושין הכי השתא התם מעיקרא בהמה השתא דעת אחרת״
ונחלקו שם בראשונים אם תירוץ זה ׳מעיקרא בהמה׳ דוקא על שפחה כנענית – שעבדים כבהמות, כפי שנלמד מ׳שבו לכם פה עם החמור׳ ומכיוון שאין לעבד חייס (הרשב״א ועוד), או שתירוץ זה נכון גם כלפי גוי שהתגייר (תוס׳ הרא״ש ועוד).
הייתי שמח לברר שתי נקודות, בעיקר לשיטת הרשב״א:
1. מה בין יחוס, שנראה שלגוי יש ובין דעת? האם גויה שנמכרה לשפחה כנענית, היתה ברת דעת בגיותה, הפכה לבהמה חסרת דעת בשפחותה וכשהשתחרר תשוב אליה דעתה (או שתחנן בדעת אחרת)?
2. מבחינת ייחוס (ופו״ר), גוי שהיו לו בנים ונמכר להיות עבד כנעני ושוחרר, האם בניו מגיותו (טרום תקופת עבדותו) עדיין מיוחסים אליו, או מכיוון שבשלב מסויים הפך לבהמה/חמור אבד היחוס (וחייב בפו״ר)? כלומר אף אם גר רגיל שהתגייר אינו כקטן שנולד, גיור בתהליך של עבדות ושחרור לכו״ע יחשב כקטן שנולד?
יישר כח.
1. נראה שלא הבנת את עניין הדעת שבו מדובר. לא מדובר שהיא חסרת דעת אלא שזו דעת של אדם אחר.
2. לגבי ייחוסו של עבד, בפשטות זה נובע מכך שיש לו אדון והכל מיוחס לאדונו. אם כן, בניו מקודם לא מיוחסים לאדון.
תודה על התשובה המהירה והחדה.
1. נמצאנו איפוא שמחלוקת הראשונים אם תירוץ ׳מעיקרא בהמה׳ יכול להיות נסוב גם על גר שנתגייר או דוקא על שפחה, תלויה במחלוקת ביבמות לגבי היו לו בנים בגיותו, הרשב״א אליבא דהילכתא כר׳ יוחנן ותוס׳ הרא״ש נוקט כר״ל.
2. כך ההגיון אומר, חיפשתי ולא מצאתי לגבי מקרה זה ולכן שאלתי. יוצא א״כ אנקדוטה מעניינת לפי השיטה השניה בתוס׳ בחגיגה (ב: ד״ה לא תהא) שעבד חייב בפו״ר, שאף אם היו לו בנים בגיותו לפני שנהיה עבד, יהא חייב בפו״ר בזמן עבדותו, אך כשישתחרר בניו מגיותו פוטרים אותו מפו״ר.
1. לא מצוי כעת בסוגיה, אבל קשה לי להאמין שיש דעה שאפשר לתת פרוטה לגויה שתתקדש לי אחרי שתתגייר. אין קידושין בגוי. ולאחר זמן המעשה כלתה קניינו והגויה היא דשלבל"ע.
2. אכן.
זו משנה מפורשת שקידושין כאלה אינם חלים מכיוון שזה דשלבל״ע. הגמרא דנה האם להתגייר זה ׳בידו׳ (כמו בתרומה במחובר) וא״כ גוי שמקדש לאחר שאתגייר יחולו קידושיו, ומתרצת שאין זה בידו מכיוון שצריך שלשה. הגמרא ממשיכה ושואלת א״כ במקדש שפחתו לאחר שתשתחרר מכיוון שבידו לשחררה, שתתקדש? כאן מגיע התירוץ של ׳מעיקרא בהמה׳ והדיון בראשונים אם תירוץ זה יכול היה להאמר גם לשאלה הראשונה לגבי גוי, ולכך נדרשתי.
תודה רבה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer