מוסר – חסר או בעל מטרה?

מהיכא תיתי "זו המטרה של מי שיצר אותו (הקב”ה)"? ועוד, על איזה סוג מוסריות מדובר פה?

קראתי את טור 122 שהזכרת.
וגם את 2 האפשרויות שציינת בסוף המאמר להבחנה מחודשת בין אלטרואיזם לתועלת.

בתשובה כאן אתה מחלק בין המטרה של הקב"ה למטרת המוסר מבחינתנו.
אך סוף סוף, אם אני יודע שהמוסר נוצר בשביל שיפור החברה, כיצד אני יכול לפעול מתוך מניע אחר? האם זו לא סוג של עצימת עיניים?

אני רוצה אולי להציע (בעקבות האפשרויות במאמר) שהמטרות (שיפור החברה והצו הקטגורי) שלובות ואולי הן אותו הדבר.
כלומר, המוסר באמת נוצר בשביל שיפור החברה, ואני פועל לפי הצו הקטגורי כדי לתרום לשיפור החברה. הצו הקטגורי מגדיר לי כיצד נכון לפעול כדי לשפר את החברה. באופן לא מפתיע זו המשמעות הפשוטה של "כלל מעשי שארצה שיהיה לחוק כללי". שיפור החברה הוא מילים נרדפות ל"חוק כללי" ובעצם דדוקטיבי לצו הקטגורי ולא הסבר/טעם חדש.

האם אתה מסכים? (ואם לא, מדוע זו לא עצימת עיניים?)

זהבה, אם את רוצה תשובה נא לפרט את השאלות. אין לי זמן כאן לכתבי חידה.

נתן, איני רואה את הקושי. אני יודע שמבחינתי למוסר יש ערך מצד עצמו. הוא משלים אותי. לכן אני עושה זאת בלי קשר לתוצאה. בו בזמן אני גם יודע שהקב"ה יתר את המוסר לתועלת החברה. איני רואה כאן שום עצימת עיניים. חשוב על צדקה למשל (שעסקתי בה באחד הטורים). מטרתה היא תועלת לעני, אבל הקב"ה היה יכול לתת כסף לעני וזהו. למה הוא דורש זאת ממני? כי לעשייה שלי יש גם ערך עצמי. לכן הוא לוקח את המטרה הכללית 0שיפור החברה/מצב העני) ומטיל זאת עליי.
בשאלה מקבילה הסברתי זאת כך: הרי כדי להשיג את הוצאה הקב"ה לא היה צריך אותי. הוא יכול לעשות זאת בעצמו. אז למה הוא הטיל זאת עליי? כי יש לזה ערך גם להשלמתי שלי.
בטור 122 העלית את האפשרות שניתן לעשות את המעשה המוסרי למען שיפור החברה, ואחרי שמבינים את מה שהסברתי שם (דילמת האסיר), לנהוג כך גם כשאין תוצאות (כי בסוף יש). זו אכן אפשרות, ונדמה לי שזה מה שאתה אומר כאן.
אבל התחושה שלי שלמוסר יש ערך עצמי ולא רק תוצאתי, ולכן אני נוטה לכיוון הראשון שהצעתי כאן.

גם לי הייתה הבנה שלמוסר יש ערך מצד עצמו, עד שנפגשתי באמירה שהמוסר נוצר לצורך שיפור החברה.
עד עכשיו כששאלתי את עצמי "מדוע לתת צדקה? מדוע לא לפגוע באנשים? מדוע לכבד הורים?", התשובה הייתה "כי זה נכון". לא היתה לי הסבר לתחושה או תשובה אחרת מ"כי ככה", אבל הייתה אינטואיציה חזקה שכך נכון. ומבחינתי המשמעות הייתה שיש לזה ערך מצד עצמו.
עכשיו כשאני שואל את עצמי את אותה השאלה, יש לי תשובה, והיא נשמעת לי מאוד הגיונית. "זה נכון, כי כך החברה יותר מתוקנת. בחברה מתוקנת נותנים צדקה לעניים, לא פוגעים באנשים ומכבדים הורים". כמובן בתוספת הצו הקטגורי והעובדה שחברה מתוקנת היא ערך.

1. האם אתה לא מסכים לתמונה הזו? אתה לא עונה לעצמך ככה?
2. האם זה שיקול תוצאתי? ואם כן, מדוע שיקול כמו "כי זה משלים אותי" הוא לא שיקול תוצאתי?
3. שאלה קצת צדדית, אבל לגבי צדקה, אתה לא סובר שהוא מטיל עליך ולא מבצע בעצמו כי הוא לא נוהג להתערב?

(יכול להיות שעכשיו תגיע תשובה נוסח "אמרתי מה שהיה לי להגיד", אבל מנסה את מזלי :))

אני באמת לא מבין מדוע לחזור על אותם דברים. הסברתי בדיוק את זה. אם אינך מסכים נא להסביר מדוע ולמה אינך מסכים.
מבחינת הקב"ה המוסר מיועד לשיפור החברה, מבחינתנו הוא נעשה כערך עצמי. לשון אחר, אני עושה את הדברים לשיפור החברה, אבל מדוע לשפר את החברה? כי יש לזה ערך עצמי (כך אני אדם יותר טוב).

אם כך, לא הבנתי שלזה התכוונת. תודה על התשובות.