מחוייבות להלכה

אני מסובך עם שאלה אחרת. אני מקבל את הסברא שראוי לציית לרצון אלוהים בהנחה והוא התגלה וציווה, אבל ממש לא בטוח שאכן אלוהים התגלה אי שם לפני שלושת אלפים ומשהו שנה. אני אמנם נסמך על המסורת ואומר "טוב, אני מקבל", אבל בינינו, ומה אם מדובר על אגדת עם שהשתרשה במהלך הזמן ?

אני מנסה להרגיע את עצמי שגם אם אני טועה ולא היו דברים מעולם, גם אם באמת מעמד הר סיני לא התרחש וטעיתי, אני עדיין מבצע פעולה "טובה" בגלל הרצון עצמו לקיים רצון אלוהים, גם אם בפועל לא היה ציווי.
אני צודק ?

אם אתה טועה ומתכוין לטטב זה כן בעל ערך. אבל אם הגעת למסקנה שזו אגדה ואתה עושה רק בשביל קיום ציווי שאיננו אין לזה ערך.
במחברת החמישית עסקתי בזה.

גם אם אין לנו כרגע "הזדהות" עם אחד הפרטים הכלולים ברצון ה', ישנה הכרה כי הטוב כולל גם את אשר אנחנו לא מזדהים אתו כרגע. אנחנו יכולים להשתמש במשל הבא: כשהיינו ילדים קטנים, לא הזדהינו עם הרבה ערכים או נורמות, ואף על פי כן, אותם הערכים או הנורמות נראים לנו היום ברורים. וממילא, יכולה גם כן להיות "הזדהות" מסוימת בדרך של אמון כאשר הבן נותן אמון באביו.

ניתן להסיק מהקטע הבא את המסקנה הבאה: הנימוק היחיד שהוא מספק עבור טענה נורמטיבית שעמה אנחנו לא "מזדהים" (כמו הרבה מהמצוות או החובות הדתיות למשל) הוא נימוק עם המבנה הבא: אם היינו בוגרים יותר ואם היינו מפנימים כמה עקרונות משמעותיים, אם היינו מחוברים יותר לעצמינו, ואם היינו מודעים, שמים לב ומפנימים את כל העובדות הרלוונטיות, אנחנו היינו – גם כעט – "מזדהים" עם המצווה או החובה הדתית הזאת.

בנוגע למושג "אלוקים" יש כמה אפשרויות: 1. התכונה: "רוצה את מה שטוב או שציוויו הוא טוב" היא הכרחית מבחינה לוגית (כמו שהתכונה "צורה" היא הכרחית מבחינה לוגית עבור המושג מרובע). 2. התכונה: "רוצה את מה שטוב או שציוויו הוא טוב" אינה הכרחית מבחינה לוגית (כמו שהתכונה "בעל חוש שמיעה" אינה הכרחית עבור המושג "אדם").
יש שני סוגים של נימוקים לטענות נורמטיביות. 1. נימוק שהוא מספיק מבחינה לוגית גם מבלי להזדקק להנחה נוספת: מדוע צריך לתת לראובן (עני) צדקה? משום שצריך לתת לעניים צדקה.
2. נימוק שאינו מספיק מבחינה לוגית אלא אם כן נניח הנחה נוספת:
מדוע צריך לחייך? משום שישות כלשהי רוצה שכך ייעשה. (ההנחה הנוספת כאן היא: רצון הישות הזאת משקף את מה שצריך לעשות).
נמצאנו אומרים שלפי האפשרות הראשונה (בנוגע לאלוקים) הנימוק "מפני שזהו רצון ה'" (העונה על השאלה: מפני מה נכון לעשות א?) הוא מהסוג הראשון ואילו לפי האפשרות השנייה (בנוגע לאלוקים) הנימוק "מפני שזהו רצון ה'" הוא מהסוג השני.
אמנם, יש אנשים שטוענים שהתכונה "אשר אלוקים רוצה אותו" היא הכרחית מבחינה לוגית עבור המושג "טוב" (מה שאומר שאי אפשר לקבל את האפשרות הראשונה שהוזכרה לעיל בנוגע לאלוקים). אני לא מסכים עם האנשים האלה. העליתי טיעונים בעד העמדה הזאת (נגד האנשים האלה) במקום אחר (מאמרים שכתבתי)…

תיקון: אמנם, יש אנשים שטוענים שהתכונה "אשר אלוקים רוצה אותו" היא הכרחית מבחינה לוגית עבור המושג "טוב" (מה שאומר שאנחנו חייבים להסכים עם האפשרות הראשונה שהוזכרה לעיל בנוגע לאלוקים). אני לא מסכים עם האנשים האלה. העליתי טיעונים בעד העמדה הזאת (נגד האנשים האלה) במאמרים שכתבתי…

מה שכתבתי לעיל לא נכון! (סליחה על הפזיזות…) בשביל להסיק את המסקנה הבאה צריך גם להניח הנחה מסוימת בנוגע לתכונות ההכרחיות של הטוב (אני לא איכנס לזה עכשיו). בכל אופן, גם אם זה לא הנימוק היחיד שהוא מספק, זהו בהחלט נימוק מספק. אני מתכוון לקטע הבא: "ניתן להסיק מהקטע הבא את המסקנה הבאה: הנימוק היחיד שהוא מספק עבור טענה נורמטיבית שעמה אנחנו לא “מזדהים” (כמו הרבה מהמצוות או החובות הדתיות למשל) הוא נימוק עם המבנה הבא: אם היינו בוגרים יותר ואם היינו מפנימים כמה עקרונות משמעותיים, אם היינו מחוברים יותר לעצמינו, ואם היינו מודעים, שמים לב ומפנימים את כל העובדות הרלוונטיות, אנחנו היינו – גם כעט – “מזדהים” עם המצווה או החובה הדתית הזאת."