מנדלסןן

איני צריך הכשר
אלא על איכות משנתו
חבל שאינך מכיר אותו מספיק.
נראה לי שהרבה עניין תוכל למצוא בדבריו. (כבר כתבתי שתפיסתך – ליבוביץ – על ההלכה ומקומה הבלעדי, משוקעת בכתביו, ולפי הידוע לי, הוא הראשון.)
לא הבנתי את תשובתך, אם שתיהם נכשלו, אז מה אתה לוקח מההשכלה?
אמנם אין הלימה ביחסי הכוחות, אבל גם על סביבתו הקרובה [לאו דווקא צאצאיו], מנדלסון כמעט שלא הצליח להשפיע. (למעט ויזל)

תמיד כשדנים במנדלסון גיחוך עולה לי
כי בחלק מהפעמים הוא היה מאוד לא ברור וכול תנועה מודרנית היהודית שבאה אחריו הייתה יכולה להשתמש בו כסמל(ושלא בצדק לטוב ולרע לדעתי ההשפעה ההיסטורית שלו לא כה גדולה)
מצד אחד האמין בתורה ושמיים ועל זה שצריך לשמור על ההלכה ומצד שני היה ליברל ודגל בחופש ביטוי סובלנות ויחסי ידידות עם בני דתות שונות (הרחיב את הרעיון של המאירי מהמאה ה13 למימדים יותר גדולים)תמך בהשכלה וחשיבה חופשית סה"כ עד פה זה יכולה להיות דמות של רב אורתדקסי אמריקאי בשנת 2020
אך כשמגיע כול הקטע שלו בפילוסופיה שהוא מדבר על מהות היהדות והציווי משהו שם מתחיל להישמע כמו אפטולגיקה שמריחה רע מאוד
וגם כול מיני אימרות שמאוד קשות לוגית כמו זה ששפינוזה והאתאיסטים באופן כללי יכולים להיות חלק מהקהילה הדתית ולהיחשב כשרים כל עוד ישמרו מצוות כי המהות של היהודי הוא הציווי ולא העובדותז(שזה יכול להיות דומה לטענה של מיכי וליבוביץ לדוגמא על תיאולגיה רזה אבל כל בעל שכל ישיר עם תיאולגיה רזה או שמנה יסכים שאין ערך דתי בשמירת מצוות כאשר אתה אתאיסט גמור)

איני יודע מהי מידת הרציונליות ומהי היחסיות, אבל נדמה שאת כתבי מנדלסון אינך מכיר.
אמנם האמת שאני איני מכיר לעומק, אבל בכל זאת ההתרשמות שלי שאינך צודק.
מציע לך לקרוא ולו את דבריו של היינמן, (בתחילת ח"ב מספרו טעמי המצוות) ולכתוב שוב