מנהג
אם רוב ישראל נוהגין כנגד הלכה (לשמוע מוסיקה כהיום גם בלא התרים וכדומה) האם זה קובע היתר הלכותי?
מנהג שנקבע שלא ע"י גדולי ישראל/פוסקים האם נקראת 'מנהג'?
מתי נאמר 'מנהג דוחה הלכה'?
האם יש מראי מקומות הלכותי/הסטורי לזה?
כן. הלכה דרבנן שלא פשטה בכלל הציבור בטלה.
מנהג שקיבל הציבור על עצמו הוא מנהג לכל דבר. הרמב"ם עצמו מחלק בין מנהג בי"ד למנהג רגיל. אמנם אם זה מנהג שטות יש לבטלו.
לגבי מנהג מבטל הלכה, יש הרבה חומר שתוכל למצוא באינטרנט. ראה למשל כאן: https://www.etzion.org.il/he/philosophy/great-thinkers/rambam/%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%92-%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C-%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94
לגבי מוזיקה, למה לומר שהיא לא פשטה? היא פשטה, ובשלב כלשהו הציבור הפסיק לקיים אותה. גם במקרה כזה היא בטלה?
צי אמר לך שפעם זה כןפשט? אבל גם אם כן, ראה כס"מ ממרים פ"ב ה"ז.
אם לא הייתה פושטת, לא הייתה שורדת עד ימי הרמב"ם והוא לא היה פוסק אותה. לגבי הערת הכס"מ, אכן מעניין.
ממש לא הכרחי. גם היום פוסקים יאמרו לך אותו דבר והיום זה ודאי לא מקובל. ייתכן שהרמב"ם פסק את זה כי לא הייתה עדיין אינדיקציה ברורה האם זה פשט או לא (כמה צריכים לבטל את זה כדי שייחשב שלא פשט?).
פסק הרמב"ם והכס"מ בפשטות מכוון לב"ד שיבטלו גזירה וכו' אבל מהיכא תיתי שנתבטל מאליה?
הסברא נותנת שכשאין בי"ד וביטול הגזירה פשט ברוב ישראל היא בטלה.
ישנה הלכה שלא למחא כפיים בשבת וזו גזירה שחכמים גזרו שמא יתקן כלי שיר. הגמרא אומרת:
אמר ליה רבא בר רב חנין לאביי: תנן, אין מטפחין ואין מספקין ואין מרקדין, והאידנא דקא חזינן דעבדן הכי, ולא אמרינן להו ולא מידי?… אלא, הנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין.
כלומר יש פה גזירה שהציבור לא נהג אותה, וחז"ל לא אומרים שהיא בטלה אלא שעדיף לא לגלות לציבור שיש גזירה כזו ואז יהיו שוגגים בלבד ולא מזידים.
למה לא בטלה הגזירה??
זה מחזיר אותנו לדיון למעלה על פשטה והדר בטלה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer