מעמדם של סיפורי התורה בתקופה שקדמה להתגלותה
היי
האם יש במסורות היהודית קול (יחיד או רבים, דומיננטי או לא) המתייחס ל"השכלה התורנית" של עם ישראל לפני מעמד הר סיני?
למשל ניקח אדם שחי בשנים שלפני סיני ואף זכה אח"כ להגיע למעמד ולהתוודע לתורה ולסיפוריה (אלא אם כן נלקחו לדעתך מאות שנים מרגע המעמד ועד התגבשות הסיפורים ואז ממילא אותו אדם מת).
האם אותו אדם הכיר, לדעת המסורת, את סיפורי האבות למשל בטרם הם "ראו אור" בחומש או בחלקים ממנו? כי אם כן הרי נגזר עליו לקבל מסמך (התורה) שבו הסיפור שעבר במסורת על אבותיו (אברהם וכו') יוצא כביכול במהדורה חדשה, אולי אף עם שינויים. מכאן שהוא נדרש להשוות.
בקיצור: מה אומרת המסורת (אם אומרת) על כך?
יש מדרשי חז"ל על מסורת שיוסף העביר לאחיו. ההנחה שלהם בכמה מקומות היא שישראל הכירו את האבות. אבל איני יודע אם מדרשי חז"ל הללו הם בגדר מסורת. ייתכן שזו המצאה ספרותית של חז"ל, מיתוס מחנך.
גם אם אין פה מסורת יש פה היגיון. בני ישראל היו קבוצה מובחנת גם במצרים, ומאוד לא סביר שבקבוצה מובחנת שכזו, כמעט עם, תשכח את האבות שכוננו אותה. הרי עמרם היה נכדו של לוי, לא מדובר במאות שנים אחורנית.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer