מעמד המסורתיים
בדין גזירה שאין רוב ציבור יכול לעמוד בה, שאין הגזירה בעלת תוקף, האם מסורתיים נחשבים 'רוב ציבור', אם כן כל תקנות חז"ל אין רוב ציבור עומד בהם. [ובמאירי ע"ז לו: כתב שאף אם קיבלו את הגזירה ואח"כ לא יכלו לעמוד בה אפשר לבטלה], וק"ו גזירות הדור האחרון [כגון חשמל לדעת האומרים שהוא דרבנן]
מה הגדר מתי נהיה חלק מהציבור? מי ששומר רק 'כיפור'? או שגם מי שמדבר לשה"ר אינו נחשב..
גזירה שפשטה ובטלה זו סוגיא בגמרא עצמה (לא רק במאירי). חשמל אינו גזירה של הדור האחרון, שכן מכניסים אותו לגזירות קדומות. אין היום סמכות לקבוע גזירות חדשות. לכן אין לדון בו גזירה שפשטה ובטלה.
אבל בלי קשר לכל זה, פשוט שמי שלא שומר את ההלכות דאורייתא ודרבנן לא נחשב במניין זה. הרי מה שלא קיבל את הגזירה אינו בגלל בעיה בגזירה זו עצמה אלא הוא לא מקבל גזירות בכלל.
גם מי שמדבר לשה"ר אינו חלק ממנין זה?
ואם מישהו משתדל לשמור את המצוות, אך מחוסר ידע הוא מחלל שבת?
אני לא יודע איפה בדיקו עובר הקו. יש תחום אפור, אבל יש לו שני צדדים ברורים. אלו שאלות רבי ירמיה.
מה הגבול? עד מתי שאלה היא לגיטימית ומתי היא הופכת לשאלת ר' ירמיה? 😉
אילו כיווני מחשבה יכולים להיות להגדרת גבול כזה?
מהם הצדדים הברורים לשיטת הרב? האם מסורתי שלא נוסע בשבת, לא עושה שיעורי בית ולא מדליק אש ובאופן כללי שומר על איסורי דאורייתא במתכוון או שלא נחשב?
או רק אדם שהוא חלק מציבור דתי?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer