מתנה על מנת להחזיר
שלום הרב, רציתי לדעת דעתך בנושא.
מובא במסכת ב"ב דף קלז: " אמר רב נחמן שור זה נתון לך במתנה ע"מ שתחזירהו לי, הקדישו והחזירו ה"ז מוקדש ומוחזר "
אם המקבל (ראובן) הקדיש את השור, היאך הוא יכול להקנות את השור בחזרה לבעלים, הרי זה אינו שייך לו. ואם אינו יכול להחזירו לבעלים (שמעון), הרי שרטרו אקטיבית אין השור שייך לראובן (שכן מתנה ע"מ להחזיר היא) ואז יוצא שהשור בכלל לא הוקדש.. נוצר פה מעין פרדוקס.
נתיבות המשפט מביא את זה בסימן רמא בחו"מ (ס"ק ה) ומתרץ בשם הר"ן שראובן הקדיש בצורה שברגע ההחזרה של השור לשמעון השור יהיה שייך לו (ראובן) ואז יוכל להקנות לו. כמובן שלאחר מכן החפץ יחזור להיות מוקדש ואז הכול מסתדר. התירוץ הזה נשמע מאוד לא סביר (כיצד העברות בעלות מהקדש אליך וחזרה ייתכנות בכלל?!) ובכלל גם בניתוח שלו לסוגיא בגיטין (מגורשת ע"מ שלא תינשאי לפ') שמביא שם, שמסוגיא זו הוא עושה אנלוגיה למקרה שלנו, עולות סתירות לוגיות.
ישנה מחלוקת ראשונים בדין מתנה על מנת להחזיר. יש שסברו שזו מתנה לזמן, ולפי זה אין בעיה. השני מקדיש את הזמן שהשור שלו. אחרים סברו שהשני צריך להקנות לראשון (זו שיטת הרא"ש). ואכן הנתיה"מ סי' רמא סק"ה שהזכרת מקשה זאת על הרא"ש ומיישב שמדובר בקדשים קלים כמו שלמים שהם ממון בעלים ויכול להקנות לו בחזרה.
לולא דמיספתינא הייתי אומר שזה כמו בדין ""אחריך" שנדון שם בסוגיא, והתנאי שיקנה לו בחזרה הוא רק היכא שהשור נמצא ברשותו. אבל שור הקדש אין את מה להקנות וממילא אין כאן הפרה של התנאי. כמו שב"אחריך" שהראשון נתן מתנה לשני לא מגיע מאומה. וזהו מה שמסיקה הגמרא שם שאם אמר "על מנת שתחזירהו לי" אין כאן מתנה כלל, כי כאן נדרש ממנו להחזיר ממש (מידי דחזי ליה).
אמנם בפשט נראה לומר אחרת. בפשטות מדובר כאן על קדושת דמים ולא קדושת הגוף (הוא הקדישו לבדק הבית ולא לקרבן). ואולי אפשר לומר שחפץ של הקדש נחשב כל הזמן של בעליו שמוקדש לבדה"ב. ולכן השני יכול להחזיר לראשון שיהיה כעת הראשון הבעלים ששורו מוקדש לבדה"ב. אבל אם אמר "שתחזירהו לי" הוא דורש מידי דחזי ליה, כלומר משהו לשימושו, ובכה"ג החזרה של חפץ מוקדש אינה קיום התנאי.
כל זה כתבתי מקופיא, ולא בדקתי כל הצורך.
תודה הרב על התשובה, ונראה כי הסבר הרב אכן מפשט הדברים. אך עדיין דברי הרן קשים לי ( הוא מניח שמדובר בקדושת הגוף ולא דווקא הקדשים קלים) ורציתי לדעת האם התהליך שהוא מתאר בשור המוקדש (תהליך של רצוא ושוב בין שייכות השור להקדש ובחזרה לראובן) ייתכן בכלל. בסוגית גיטין בכלל הדבר מעלה שאלה, אם גירשתי את אישתי ע"מ שלא תתחתן עם פלוני, והיא התחתנה איתו, הרי שהגט מבוטל ואז בעצם היא לא באמת התחתנה עם פלוני ( שהרי הייתה אשת איש), ואם לא התחתנה איתו, הרי שהגט תקף וכו'.
איך ניתן להתמודד עם פרדוקסים כאלו?
עם לולאות יש דרך שיטתית להתמודד. ראה בספר החמישי בסדרת לוגיקה תלמודית.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer