נאמנות שני רופאים

אני מניח שדעת אותם פוסקים היא שדעה יחידאה יכולה להיות סתם טעות, אבל כשיש שתי דעות של מומחים קשה להניח שזו סתם טעות. יש דעה תנאית שיש חזקה משני מקרים (ולא צריך שלושה).
לדעתי אין הבדל: מה לי קטלא כולא מה לי קטלא פלגא.
ובכלל, כשלא נמנו כולם למניין אין דין ללכת אחר הרוב גם בהלכה ואצל פוסקים. ראה חו"מ סי' כה, והדברים עתיקים.
נדמה לי שלמעשה הדבר לא תלוי בקביעות כלליות אלא בדעת החולה עצמו או מי שמקבל את ההחלטה עבורו. אם יש לו חשש שאותו מיעוט צודק אז הוא חושש (חמירא סכנתא מאיסורא), אבל אם נראה לי שהרוב צודק יכול ללכת אחר הרוב. כעין דין לב יודע מרת נפשו (לא בדיוק אותו דבר כמובן). כוונתי לומר שיש  לו רשות לחשוש למיעוטא ולא שהוא חייב לחשוש למיעוטא.