נבואת הזוהר

ראשית כאמור, זה נאמר בספר הזוהר המוגדר כקדוש,
אם כלולה בו נבואה טובה שהתבדתה (על נבואה רעה אפשר להגיד שאולי ישראל עשו תשובה ונמחל להם)
מה זה אומר עליו, האם עדין אפשר לראות בו ספר קדוש ?
הספר הזה הרי נכתב על ידי בני אדם, (מי הכותב/ים, לא ניכנס לזה וזה לא מהותי לעניין, לדעתי ברור שלא רשב"י), לא אצבע אלוהים חקקה אותו בסלע,
אז אולי כלולים בו עוד עניינים שגויים ?
איך נוכל לפסול זאת על הסף

אם גדולי המקובלים ומפרשי הזוהר, שרוח הקודש מדברת מגרונם, טעו בענייני העולם הזה
מה זה אומר על הבנתם על ענייני עולמות עליונים ?

אולי גם בכותבי הזוהר וגם במפרשיו, התקיימו דבריו של רש"י – 'חשבו שראו ולא ראו' ?

בנימין, אתה מאד מוטה בנושאים הללו. אלו טענות בלתי רלוונטיות. מי אמר שמקובלים לא יכולים לטעות? וכי אין ויכוחים בינינם? מי אמר שיש להם רוח הקודש? יש להם ידע ומיומנות בחשיבה בתחום הקבלה. זה הכל.
ומעבר לכל זה, בתורה ובתלמוד יש הרבה יותר טעויות, ולא ננעלו שערי התירוצים. הכל תלוי אם אתה חפץ ביקרו של הטקסט או לא.

ערב טוב, שבוע טוב,

אפשר דוגמאות לטעויות בתורה ?

אם משתמע מדבריך שלמקובלים אין רוח הקודש (למרות שהם מתהדרים באפילו יותר מזה, שהנביא אליהו נגלה אליהם או אחיה השילוני, והאר"י גם התהדר שהוא גלגול של משה וכו') – איזה תוקף יש לדבריהם על העולמות העליונים ?
מיומנות חשיבה וידע יכול להשיג כל מאן דהוא כל אדם – גם כופר וגם גוי עובד אלילים

שהעולם נברא בשישה ימים, למשל. סימני הארנבת. שלא לדבר על טעויות אצל חז"ל, בנגלה לגמרי.
המקובלים לא מתהדרים בשום דבר כזה. זו רק המגמתיות שלך. גם אם מי מהם אמר שאליהו התגלה אליו, או אחיה השילוני, ואפילו אם אקבל זאת כפשוטו, זה לא אומר שיש לו רוח הקודש ושהוא נביא שלא טועה. המקור לטענות הקבליות יכול להיות ממסורת משולבת באינטואיציה רוחנית. גם הראב"ד דיבר על רוח הקודש שהופיעה בבית המדרש שלו.
אני סיימתי את הדיון.

ומה עם רבי עקיבא שראה בבר כוכבא המשיח ובסוף נגמר באסון? המשנה והתלמוד נחשבים להרבה יותר קדושים וחשובים מהזוהר.

לגבי השפן והארנבת בנוסח השבעים רשום ההיפך. שאינם מעלים גירה. השפן מתורגם בכלל לארנבון.
ייתכן שהנוסח שבידינו אינו הנוסח המקורי. ייתכן גם שלמתרגם השבעים היתה השכלה הלניסטית ולכן תיקן טעויות. בגלל זה בעולם המערבי אתאיסטים או ספקנים לא מעלים את הטעות הזאת בכלל.

הזוהר יכל להיות עוד שיטה כמו כל שיטה אחרת. אבל משה די לאון ומקובלי קסטיליה זייפו אותו וייחסו אותו לרשב"י ובכך חתרו תחת יסודות היהדות. היום אנשים במקום לראות בזה עוד שיטה רואים את הזוהר כחיבור מימי התנאים שאסור לחלוק עליו. למרות שכל מי שיש לו עיניים ושכל רואה שלא ייתכן שהרשבי חיבר אותו אפילו רק בגלל שהזוהר סותר רעיונות ואף דברים מפורשים של הרשב"י במשנה.

אם המחבר היה אומר שזה ספר שלו עם רעיונות שלו היה אפשר לסמוך עליו. הזוהר לא שונה מספר היובלים , חנוך או מבשמים ראש.

הרב,
אמרת, המקור לטענות הקבליות יכול להיות ממסורת משולבת באינטואיציה רוחנית
במסורת הקבלית התערבבו אלמנטים אריסטוטלים, ניאואפלטונים, גנוסטיקה, ..וגם אלמנטים נוצריים
זה כל תלמיד שנה א' במחשבת ישראל יודע

לגבי האינטואיציה הרוחנית – אם כדבריך למקובלים לא בהכרח שיש אפילו רוח הקודש, מה מותר המקובלים מעובדי האלילים ?

ובכלל דעתי, שאינטואיציה עוזרת וחשובה לאדם בניהול חייו בעולם הזה כמות שהוא, מעבר לזה,
ברוחניות והכרת מה שמעבר לעולם הזה – אינטואיציה יכולה להביא רק לעבודה זרה

דבריך בהחלט מסיימים את הדיון,
אם כדבריך המקובלים יכולים לטעות והם לא ברמת הנביאים ואפילו רוח הקודש לא בהכרח שיש להם,
אז כל תורת הקבלה (שהם קוראים לה תורת האמת) – אין שום וודאות לאמיתותה,

א'
אם תגיד לחרדי מצוי שהמשנה והתלמוד קדושים וחשובים מהזוהר – הוא יחשוב שאתה כופר

בס"ד י"ו בטבת תשפ"ב

נבואה היא מסר שקיבל נביא מאת ה' שבזמן פלוני יקרה דבר פלוני. ויש הנחיה של חכם הנסמכת על הסברא או על רמזים בתורה. זמני הקץ שהוצעו ע"י חכמי ישראל הם מסוג זה. אלה זמנים שבהם יש 'עת רצון' המסוגלת לגאולה.

עובדת היותו של זמן פלוני 'עת רצון' המסוגלת לישועה – אינה אומרת שהגאולה תבוא בה גם אם נשב בחיבוק ידיים. אדרבה, 'עת רצון' מחייבת את עם ישראל לנצל אותה הן להתעוררות רוחנית, לתיקון המעשים והן להתעוררו לעליה לארץ ישראל. כך הבינו חסידים ומקובלים את עתות הרוצון השונות, ושאפו ללוות אות בהתעוררות לפעולה פיזית ורוחנ לקירוב הגאולה.

וכך הביאו צפיות הגאולה של המאה ה-16 לעליה ולהתיישבות גדולה בירושלים ובצפת. וכך הביאו צפיות הישועה שגברו אחרי משברי ת"ח ות"ט והשבתאות לנהירה גדולה של עולים לארץ ישראל, ספרדים מערביים ואשכנזים שהגדילו משמעותית את היישוב היהודי בארץ.

אף בגולה הביאו המשברים להתעוררות רוחנית, צמיחת החסידות שהדגישה את עבודת ה' ברגש ובהתלהבות, וכנגדה התעוררות לימוד התורה בליטא, בפולין ובמרכז אירופה. עם הנצח לא איבד את דרכו ממשברים, אלא צמח מהם ביתר שאת.

בברכה, עמיעוז ירון שניצל"ר

הקבלה נוספת בין הזעזוע של גירושי ספרד ואשגנז במאה ה-1, לבין הזעזוע של ת"ח ות"ט – שמשתי התקופות המטלטלות – צמחו הקודיפיקציות הגדולות שליכדו במידה רבה את עם ישראל סביב קודקס הלכתי..

אם זעזועי המאה ה-15 הצמיחו את הבית יוסף, ה'דרכי משה', השולחן ערוף שיחד עם הגהות הרמ"א, שיחדיו ירו תשתית לפסיקה כלל-ישראלית. -הרי שבמאה ה-17 צמחה ספרות 'הושאי הכלים' של השו"ע, הס"ע הש"ך הט"ז והמג"א, החלקת מחוקק וה'בית שמואל' ( וה'כנסת הגדולה' בקהילות הספרדים) שעשו את הטור והשולחן ערוך ליסוד ספסיקה בכל תפוצות ישראל.

אף בעקבות זעזועי מרד בר כוכבא ודיכויי – צמחה המשנה. ככ שמזעזעיםומטלטלים את עם ישראל – צומחת הקודיפיקציה ההלכתית המחזירה ומשמרת את ליכודה של האומה.

בברכה, עי"ש

פיסקה 2, שורה 1-2
… והשולחן ערוך, שיחד עם הגהות הרמ"א – יצר תשתית לפסיקה כלל-ישראלית…

הרמב"ם, מתוך הקדמתו לפירוש המשניות (התרגום של הרב קאפח, מוסד הרב קוק תשכ"ג):

ונשאר כאן ענין גדול צריך לבארו. והוא, שהנביא אם נתנבא ברעות לבני אדם שנתחייבו בכך, כגון שיתנבא על רעב או חרב, או שהתהפך ארצם, או שירדו עליהם ברקים וכדו' ולא נתקיים שום דבר מזה אלא נמחל להם ועבר מצבם בשלום, לא יתברר בזה כזבו של הנביא ויהיה נביא שקר ויתחייב מיתה, כי ה' יתברך ניחם על הרעה, ואפשר ששבו ופירשו מחטאותם, או שהאריך להם ה' בחכמתו ודחה פרעונם לזמן אחר, כמו שעשה עם אחאב באמרו לו ע"י אליהו (מלכים א' כ"א כ"ט) "לא אביא הרעה בימיו, בימי בנו אביא הרעה על ביתו", או שמחל להם בגלל טובה שעשו מלפני כן,

אבל אם הבטיח שטובות תבואנה בזמן מסויים כגון שיאמר, ששלום יהיה בשנה זו והיתה מלחמה, או שיאמר שהשנה תהיה גשומה וברוכה והיה רעב ובצורת וכדומה לכך, הרי זה נביא שקר ונתברר שטענתו שוא ושקר, ועל זה אמר הכתוב (דברים י"ח כ"ב) "בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו" כלומר שלא יפחידך וירתיעך מלהרגו דתיותו וישרו וחכמתו, כיון שהגיס רוחו וטען בדבר חמור, ודיבר שקר על ה',
לפי שה' אם הבטיח טובה לעם ע"י נביא הוא מקיימה בהחלט, כדי שהתאמת נבואתם אצל בני אדם, והוא אָמְרם עליהם השלום (ברכות ז' ע"א) "כל דבר שיוצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר".

ואם תגידו,
אולי דברי הנבואה האלה על שנת ת"ח בזוהר לא נאמרו ע"י נביא, ולכן נפלה הטעות,
והרב מיכאל אומר שלא בהכרח שמי שאמרם יש לו רוח הקודש

אז אשאל, אם כך, אולי גם בעוד דברים הכתובים בזוהר על עולמות עליונים נפלה טעות ?
דברי דמיון הבל וחלומות שווא

בס"ד טו"ב בטבת תשפ"ב

לבנימין אמר –

הרמב"ם קובע הלכות תשובה ב,ט) שיום הכיפורים הוא 'קץ מחילה וסליחה לישראל'. האם זו 'נבואה' שביוה"כ יימחלו כל עוונות ישראל גם אם יישבו בחיבוק ידיים ולא יעשו תשובה? אדרבה, הרמב"ם ממשיך: 'ולפיכך צריכים הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכיפורים'

הווה אומר ה'קץ' הוא עת רצון, הזדמנות פז שאסור להחמיץ וחייבים לנצל אותה, וכך גם כשהזוהר אומר ששנת 'בזאת יבא אהרן אל הקדש', פסוק הנאמר בעבודת יום הכפורים, הוא זמן לגאולה – פשוט הדבר שזמן זה הוא כיום הכיפורים, הזדמנות פז שיש לנצלה להתעלות רוחנית ועשיה לקירוב הגאולה.

גם ב'קץ' המפורש בנבואה, כגון נבואת ירמיהו שלסוף שבעים שנה ישובו מהגלות – יש לבחירה האנושית משקל, האם תתקיים הנבואה בצורה מצומצמת או רחבה, וכפי שאמרו חז"ל שאם היו ישראל נענים להכרזת כורש ו'עולים כחומה' – היה המקדש השני קיים לנצח.

ועל אחת כמה וכמה, שזמני ישועה הנלמדים ע"י כמי ישראל מסברא או ממדרש ורמז – הם 'עתות רצון' הדורשות מהעם פעולה נמרצת להתעוררות תשובה ועשיה לעליה ובניין הארץ. הזדמנות ניתנת כאן, הזדמנות שאין להחמיצה.

בברכה, עי"ש

פיסקה 4, שורה 1
… הנלמדים ע"י חכמי ישראל…

אין פה עניין של 'עת רצון'

דברי הרמב"ם ברורים וגם דברי חז"ל בברכות שהוא מביא ברורים

לפי שה’ אם הבטיח טובה לעם ע”י נביא הוא מקיימה בהחלט, כדי שהתאמת נבואתם אצל בני אדם, והוא אָמְרם עליהם השלום (ברכות ז’ ע”א) “כל דבר שיוצא מפי הקב”ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר”.

אם היית צודק בדברייך, הרי שלמעשה לא היה ניתן לאמת בביטחון מלא את דברי הנביא ואת היותו נביא אמת, ולא נביא שקר
כי אם ניבא רע ולא התקיים – יגידו, כי עשו תשובה
ואם ניבא טובה ולא התקיים – יגידו, כי היתה עת רצון לעם ישראל ולא ניצלו אותה

בס' הזוהר (וירא קטו,ב) מוזכרת גם שנת ת"ר לאלף הששי כשנה שבה יפתחו שערי החכמה למעלה ומבועי החכמה מלמטה כהכנה לקראת האלף השביעי שהוא כנגד השבת. ואכן מתקופה זו היכרת התקדמות גדולה במדע שהביאה שכלול רב לעולם (ראו במאמרו של הרב שמואל אליהו 'שיעור בקבלה: טעימה מעיון בזוהר עם הרב שמואל אליהו', באתר 'מקור ראשון').

כדאי לציין ששנת 1848 שבה נחתם 'שלום וסטפאליה' שסללו את הדרך להקמתה של מדינת הלאום המודרנית' באירופה. כוחן של הקיסרות האוסטרית ושל ספרד ירד פלאים, והוכרה עצמאותן המליאה של הולנד ושוויץ, וריבונותן דה-פקטו של הנסיכויות הגרמניות, פרוטסטנטיות וקתוליות. אף צרפת ושבדיה ביססו את מעמדן כמעצמות אירופיות (ובמזרח השתחררו האוקראינים מעול ממלכת פולין).

וכך אומרת הויקיפדיה ערך 'שלום וסטפליה': 'עבור חוקרי מדע המדינה, מסמלים הסכמי וסטפליה אבן דרך משמעותית בהתפתחות המדינה הריבונית. זאת מפני שבהסכמים אושרה לראשונה בהיסטוריה זכותה של כל מדינה לקבוע את צביונה הדתי. כמו כן, אושר השויון הפורמלי בין המדינות השונות ובוטלה הנאמנות הפיאודלית של המדינות החלשות למדינה החזקה, ע"פ שיטת הפיאודליזם. מכאן, להסכמים מיוחסת השפעה על היווצרות המערכת המודרנית של מדינות הלאום ועל התפתחות הלאומיות באירופה'.

שלוש מאות שנים בדיוק יעברו עד שיחל אותו תהליך גם באסיה ובאפריקה, וב1948 יזכו לעצמאות הודו וישראל, תהליך שיביא כ'כדור שלג' לעצמאותן של שאר מדינות אסיה ואפריקה, ובמקביל לאתחלתא של קוממיות וקיבוץ גלויות של עם ישראל בארצו, שהרי בכל 'מדינת לאום' חדשה שקמה – היהודים מרגישים פחות ופחות 'בבית' ונדחפים לשוב למולדתם.

וכפי שביאר הרצי"ה קוק, שה'קצים' השונים שצפו חכמי ישראל, אמנם לא הביאו לגאולה שלימה, אבל היו 'אבני דרך' בהתקדמותו הארוכה של עם הנצח לשיבתו לארצו. וכך, שנת ת"ח סימנה את תחילת התהליך של 'יצב גבולות עמים' שהוביל בטווח הארוך לתחייתו המחודשת של עם ישראל.

בברכה, עי"ש

לבנימין אמר –

אתה מערב בין 'נבואה' שהיא מסר מפורש שמקבל הנביא מפי עליון, שאליו חייבים לשמוע אם הוא ראוי לנבואה והוא נותן אות לקיום דבריו (ע"י נבואה לטובה המתקיימת). אחרון הנביאים היה מלאכי ובשום מקום לא טען רשב"י שהוא נביא. סמכותו של חכם באה מצד הסברא שלו, או מצד הסתמכותו על הכתובים או קבלתו איש מפי איש.

דברי רבי יהושע (זוהר ח"א קלט,ב) נאמרים בהתייחסות לרבנן שאמרו שהגאולה תבוא באלף הששי, ועליהם אומר רבי יהושע שגם באלף הששי יש לחכות עוד ארבע מאות ושמונה שנים, מתוך תפיסה ברורה שהגאולה היא תהליך ארוך טווח שאינו בא ב'זבנג וגמרנו'. אלא מדובר בהתעוררות שתצמח לקראת 'סוף הלילה' של האלף הששי

ואם רבי יהושע (קלט,ב) מתאר תהליך שבא מהנהגה רוחנית עוצמתית של 'בזאת יבא אהרן אל הקדש' – הרי שרבי יהודה (קטו,ב) מתאר תהליך שמונע ע"י מנהיגות הרבה פחות עצמתית, מנהיגות מסוגו של נח, שהשפעתה תהיה איטי ומצומצמת תתחיל הרבה יותר מאוחר 'בשנת שש מאות לחיי נח' ומי יודע מתי תגיע לשיאה.

וכבר כתב הרמב"ם בהקדמתו לפ' חלק כנגד פרשנות מילולית פשטנית של אגדות חז"ל המביאה לבוז להם. דברי חכמים הם עמוקים ואת רעיונותיהם העמוקים טמנו במשלים ורמזים. דברי חכמה יש להבין בחכמה.

בברכה, אליעם פיש"ל וורקהיימר

תודה שהארתם את עיני בעוד נבואת זוהר שלא התקיימה –
וּבְשִׁית מְאָה שְׁנִין לִשְׁתִיתָאָה יִתְפַּתְּחוּן תַּרְעֵי דְחָכְמְתָא לְעֵילָא וּמַבּוּעֵי דְחָכְמְתָא לְתַתָּא, וְיִתְתַּקַּן עַלְמָא לְאָעֳלָא בִּשְׁבִיעָאָה

גלילאו וקופרניקוס שהפכו את כל תמונת העולם האסטרונומית-פיזקלית – חיו במאות 15-16
אייזק ניוטון – חי במאה ה-17
המהפכה התעשייתית – התחילה במאה ה- 18

כל מעיינות החוכמה אמנם המשיכו להיפתח אל תוך המאה ה-19, אבל ראשיתם הרבה הרבה לפני

לעניין 'שלום וסטפליה' – איך זה מסתדר עם מה שבא אחרי זה במאה ה-20 העקובה מדם ?
מלחמת העולם הראשונה, השניה והשואה ?

ובאופן כללי,
אתם ואחרים שאתם מצטטים, כמו הרב שמואל אליהו, מנסים לתרץ במרחק של כמעט
500 שנה אחרי נבואת הזוהר על שנת ת"ח, למה בעצם הנבואה הזו לא הכזיבה,
כשאתם מתעלמים מהציטוטים שהבאתי בתחילת העמוד מפי המקובלים בני אותו דור
שבטח ידעו והבינו את הזוהר לא פחות טוב וכנראה שיותר, מאותם המתרצים כיום,

וד רבי משה קורדבירו, הרמ”ק, קבע שנים רבות לפני ת”ח:

“שאמנם נתעלמו כמה קצים בעוונותינו – אמנם לא יעבור משנת ת”ח לכל הדברים שבעולם”2.

בדרך זו המשיכו גדולי דור ת”ח ות”ט: רבי שמשון מאוסטרופלה, המקובל הגדול, שנספה בשנה זו3. רבי מרדכי דאטו בעל ה”מגדל דוד” הקובע ברורות: שבשנת ת”ח יקומו המתים מן העפר”4. רבי שעפטיל הורוויץ האומר בשיר:

“ת”ח למספר אלף הששי – אמרתי בלבבי לצאת חופשי”

רבי נפתלי כץ קבע:

“בשנת ת”ח יקח המשיח המלוכה ממנו” (מהשולטן התורכי).

כמוהם מקונן רבי שבתי כהן, הש”ך:

“שנת ת”ח אשר חשבתי בזא”ת יבוא אהרן אל הקודש”

דבר נוסף, נשמעה גם הטענה – כותב/י הזוהר (רשב"י או אחרים) – לא היו נביאים, אז אין לטעון
למה הנבואה על שנת ת"ח לא התקיימה.
טענה זאת היא די אבסורדית כי היא בעצם אומרת, שכותב הזוהר לא היה בדרגה רוחנית מספיק
גבוהה בשביל לקבל מפי עליון מידע על ענייני העולם הזה (זמן הגאולה), אבל מנגד דרגתו
הרוחנית היה מספיק גבוהה בשביל לקבל ידע על מעשה מרכבה ועל מבנה העולמות העליונים
שזה עניינו העיקרי של ספר הזוהר

ההיתכן אבסורד שכזה ?