נזק נפשי/פסיכולוגי

שלום רב.
שאלה נכבדה שאלת והיא נוגעת לכמה וכמה אספקטים רחבים של היחס לפגעים נפשיים (כמו ההיתר לחלל שבת על פיקו"נ נפשי, כלומר חשש לפגיעה נפשית. יש באג"מ ובחת"ס דיונים על משלוח חולה נפש בי"ח שמטפל בו אבל מאכילו מאכלות אסורות. האם מותר לעבור איסור כדי לרפא את הנפש. ראה גם מאמרו של הרב ישראלי בתחומין א או ב לגבי פיקו"נ רוחני, כלומר חילול שבת על הצלת יהודי משמד. הוא מביא מחלוקת תוס' ורשב"א האם זה חמור מפיקו"נ גשמי או לא, וגם בזה יש לפלפל טובא). אין לי זמן להיכנס לזה ממש, לכן אתייחס כאן בקצירת האומר.
ראשית, אקדים שלדעתי ההיבטים הפיזיולוגיים, כל עוד הם לא ניכרים אינם רלוונטיים לדיון (ראה גם דיונו של הרב בינוביץ בתשובת והידועה בשיח נחום על כרטיס  מגנטי שפותח דלתות. שם הוא עומד על כך ששינויים העולם שלא ניכרים לא חשיבי שינויים לעניין מלאכת שבת). לכן אם נחליט שפגיעה נפשית היא פגיעה, זה יהיה נכון גם אם אין לה מקור אורגני, ואם לא – אז זה גם אם יש לה מקור כזה.
לעצם העניין, בתלמוד עצמו מוצאים שיש היתר לחלל שבת על חשש ביעתותא של יולדת או ילד וכדומה. אמנם שם הביעות יכול להביא לסכנת נפשות. אבל דומני שבדין שוריינא דעינא שמחללים עליו שבת, ונחלקו בזה רש"י ור"ת האם זה בגלל החשש למיתה (ר"ת) או שהעין יש לה חשיבות כמו החיים (רש"י). ולשיטת רש"י יש מקום גדול לסברא שפגיעה משמעותית בנפש ודאי חמורה לא פחות מעיוורון בעין. ואם הפגיעה פוטרת אדם ממצוות (כשוטה) אז לכאורה מחללים עליו שבת כדי שישמור שבתות הרבה כמו על פגיעה מסוכנת בגוף.
אמנם כל זה במישור העקרוני. אבל לגבי היזק ותשלומי נזיקין יש מקום לדון מדין היזק שאינו ניכר (כי הוצאות הריפוי הן רק גרמא ופטור עליהן בדיני אדם אלא אם מדובר בהיזק ניכר שאז אחד מחמישה דברים שמשלם החובל הוא ריפוי). אמנם לכאורה כשהפגיעה ניכרת בהתנהגות לכאורה הוי היזק ניכר, אבל כאן חזרנו לסברת הרב רבינוביץ דלעיל. ולדינא נראה מסברא שבימינו ודאי היזק כזה הוא ניכר לגמרי, וחשיב כהיזק רגיל לכל דבר. כמו שקניין רוחני על תוכנה לא נחשב היום דבר שאין בו ממש. בדברים אלו הכל תלוי בתרבות ובנוהגים שבסביבתנו. וכיום יש הכרה ברורה בפגיעה בנפש כפגיעה לכל דבר.
אבל כמובן דברים אלו זוקקים ליבון רב ומפורט יותר.