אמונה ומוסר

נכון שמי שאינו מקבל את הקומה הראשונה הבסיסית המוסרית כמדד לפרשנות האמונה, האמונה לא תעזור לו ואדרבה אכן בשם הדת הוא יבצע את כל הפשעים שבעולם בהתלהבות דקדושה. ועל כך אכן כתבתי כבר מספר פעמים. ואכן המסר הישיבתי הליטאי [אותו אני מכיר , לא יודע מה קורה אצל אחרים] שאומר שהמוסר הבסיסי הוא נגיע'ס ואין לסמוך עליו הוא נורא ואיום.
אך דומני שמי שמקבל ללא תנאי שהמוסר הטבעי הוא יסוד בכל מה שנוגע לעבודת האדם ומוסריותו, האמונה א. מחייבת אותו גם כלפי שמים וזו מחוייבות איתנה יותר לערכים אלו שגם בזמן שיצרו מפתה אותו לעבור על ערכים הוא יימנע מכך יותר מאדם שאינו מחוייב גם לקב"ה. ב. המצוות ואיסורי לא תעשה מעדנים אותו והופכות אותו לבעל אישיות רוחנית יותר.
ובכלל דומני שהדת היא זאת שנותנת לאדם את הכח להרגיש שהוא חי עבור מישהו אחר משא"כ האדם הכופר בסופו של דבר חי עבור עצמו והערכים שמאמין בהם הם כדי שהחברה בה הוא חי תהיה יותר נוחה לו.
שמעתי פעם מהפרופסור לפילוסופיה אח של הרב אליהו בן שלמה ז"ל: שפרס נובל בפילוסופיה יקבל מי שיוכיח שיש סיבה להיות אדם ערכי גם בלי מחויבות לאלוקים.
הנאצים כפרו בבסיס המחוייבות הערכית הראשונית, ולכן גם נוצרי נאצי הדת לא הייתה אמורה לעצור אותו. וכנ"ל

גם אנוכי הקטן הארכתי למעניתי בדוכתי טובא שאין דרך לבסס מוסר בלי אמונה. אבל זו קביעה תיאורטית. בפרקטיקה אני לא חושב שאנשים חילוניים הם פחות מוסריים. התנהגותם מוסרית אבל זה לא עקבי (כי אין להם סיבה תקפה לזה).

אני חושב שמבחן הנסיון מוכיח לא כדבריך ב"גניבות הקטנות".

אמנם אף חילוני לא ישדוד זקנה עת היא מוציאה כספי ביטוח לאומי שלה בכספומט.

אך עשרות החיילים החילוניים בפלוגה שלי אכלו ענבים כנפשם שובעם, ואף אל כליהם נתנו, כשהסיור עבר בכרם ענבים.
אף דתי שהיה בפלוגה לא נגע בזה.

כל החילונים נדהמו כששמעו שאנחנו לא צורבים דיסקים או מורידים אלבומים מהאינטרנט כי זה גניבה. (וזה מוסר נטו ולא הלכה, כי בהלכה כידוע יש מתירין מדין זוטו של ים, ואכמ"ל)

חילונים רבים היו 'משלימים ציוד'. כמובן, לא מהקליקה שלהם, מהפז"מניקים, אלא מ'הצעירים הפעורים' שהגיעו זה עתה לפלוגה. דתיים רבים מאוד נענשו בחומרה, אך לא 'השלימו ציוד', אף שהיה בידם.

ובחיי האזרחות: לא ערכתי מחקר אך להערכתי יותר אנשים מאמינים ימנעו מלקחת מהחמוצים בסופר בלי לשלם.

אמנם חילוני יחזיר עודף שהוא קיבל בטעות למוכר מכולת בשכונה,
אבל הרבה יותר אנשים מאמינים יתקשרו לסלקום לדווח על טעות לטובתם.

לדעתי, הסיבה להבדל היא שהתורה והדת מחדירות בהכרה את ה*מוחלטות* של הציווי המוסר (כמו מוחלטות הציווי ההלכתי), גם במקרים שיותר קשה להתמודד והפיתוי יותר גדול.

אכן יש משהו בדוגמאות הללו (אם כי אני לא לגמרי מסכים גם לחלקן), ועדיין מדובר בשוליים. אלו מעשים קטנים ובדיוק בגלל זה יש הבדל בין דתיים לחילוניים. הראשונים רואים בזה איסור פורמלי והאחרונים רואים בזה איסור של פגיעה בזולת וכאן אין פגיעה משמעותית. אגב, ואל כלייך לא תיתן מתיר גם הלכתית לאכול בכרם רעך.