ניסים בתקופתנו אנו.

תודה על המענה.
והנה אני אומר לך על מאות אנשים שחזו במו עיניהם במופתים ועדיין חיים לספר על כך. אני לא מדבר על סיפורי חסידים, כי אם על סיפורים שבכל יום על ניסים רפואיים, חיזוי העתיד ואפילו שינוי עצם הטבע.
אני חושב שזה לא פייר לבטל את הסיפורים האלה ולקרוא לכולם שקרנים.
וביותר שכבוד הרב מאמין גדול בטיעון העד…
אספר מקרה מכלי ראשון באחייני נו"י, אשר נולד בשבוע 26 והרופאים מומחים ושאינם מומחים כולם ללא יוצא מן הכלל קראו עליו קדיש, הוציאו לו את המעיים ופסקו שאין שום מצב בעולם שיצמחו לו מעיים חדשות או שיחיה.
רבי דוד אבוחצירא שמע ופסק ללא כל עוררין, הילד יחיה ויהיה בריא כשאר האדם, וראה פלא: הילד חי עד היום (בן כמעט שנה) עם מעיים חדשות לגמרי שצמחו יש מאין.

זה מסוג הסיפורים שהתכוונתי אליהם. כדי לקבוע עמדה לגביהם, צריך לבדוק האם זו הייתה דעת כל הרופאים או רק אלו ששמעת. האם יש לאבוחצירא דנן הצלחה עקבית או שמקרה הוא (רמז: ממש לא. אני יודע לפחות על מקרה אחד). גם לאורן זריף ולשמאנים אינדיאניים יש הצלחות "מוכחות" כאלה.
אגב, לא בהכרח מדובר בשקרים. יש גם טעויות והטעיות.

הנה מה שמצאתי בחיפוש קל: תינוקות שנולדו בשבוע 25-24, הם בעלי 70-60 אחוזי הישרדות, כש-50 אחוז מהשורדים, לא צפויים לסבול מנכות משמעותית כמו שיתוק מוחין, עיוורון, חירשות וכו'. לעומתם, בקרב תינוקות שנולדו בשבועות 33-36, אחוז ההישרדות מתקרב ל-100(!)

משום מה הרב מניח שאני אדם שלא בודק עובדות ומעביר סיפורי עם בתור טענות אמפיריות. איני כזה.
הסיפור הנ"ל היה ברור ומוכח מעל ומעבר לכל ספק, התינוק הזה נולד עם מעיים פגומות והרופאים הסירו את המעיים בניתוח חירום ישר לאחר הלידה. פסקו כל הרופאים שאין לולד סיכוי לחיות ובודאי ובודאי שאין לו סיכוי להצמיח מעיים יש מאין. ולאחר ברכת הרב (שפסק את זה באופן ברור בלי להתבלבל בכלל, הוא לא רק ברך ברכה עמומה) התברר שהם טעו. אני אישית שמעתי מכלי ראשון עשרות סיפורים על רבי דוד אבוחצירא (כמובן שהוא לא אלוקים ולא תמיד גזרותיו מתקיימות, אבל ראו אצלו מופתים בחוש, ובמיוחד אצל דודו הבבא סאלי.) אז במקרה הנ"ל אני חושב שחובת שלילת ההוכחה על כבוד הרב.
בכל זאת אני חושב שזה מגוחך להתדיין על מקרה ספציפי, אלא צריך להתייחס לטענה כולה. ישנם מאות סיפורי מופתים מאומתים מעדים מהימנים בעדות ראייה. הכיצד? (אגב, אותם רופאי אליל אינדיאנים, בעמדתי יכול להיות שלהם גם יש שם טומאה וכדומה, ודבר זה מוזכר בתורתנו עיין בראשית פרק כה פסוק ו וברש"י שם.)
אני מקווה שאיני מפריע לכבוד הרב בהתעקשותי.

אינך מפריע. עניתי מה שאני חושב.

הדרך לבדוק את הניסים האלה היא לקחת את כל המקרים, ההצלחות והכשלונות של הברכות של הרב ולהשוות למקרים בנתונים דומים בלי ברכות של הרב. אם יהיה לרב אחוז הצלחות יותר גבוה זה מוכיח שלברכותיו יש תועלת. (וגם צריך לקחת בחשבון את ההשפעה של הידיעה של החולה שהוא קיבל ברכה מהרב. זה גם יכול להשפיע על ההתרפאות שלו. אפשר לבדוק את המקרים בתינוקות ששם זה לא שייך)

כדאי לציין שנסיונות לחקור מדעית את העניין נעשו לא מעט פעמים אצל הנוצרים והתוצאות משתנות ממחקר למחקר.
מבלי שקראתי את המחקרים האלו, המסקנות הסותרות מובילות אותי לחשוד שההליך לא היה מושלם וחף מהטיות.
הנחת העבודה שלי היא כמו שכתב מיכי, הנסיון שלי תומך בזה ונטל הראיה על הטוענים יש. כמובן שזה לא דומה לעדות מאסיבית כמו מעמד הר סיני, שגם היא, לאמיתו של דבר, לא משכנעת כשלעצמה.

לסקרן
שלום וברכה
אעיר שבעבר סברתי כמותך. אבל עם הזמן (ופקיחת העיניים) שמתי לב לכמה נקודות לגבי סיפורי מופתים רבים:
1. סיפורי מופתים עוברים, כמובן, דרך המאמינים במופתים. נטייתם הטבעית של מאמינים במופתים היא לא רק להאמין בהם אלא גם לחפש אותם, וממילא למצוא אותם גם במקום שאינם קיימים. זה כולל הגזמות, פרשנות מאוד מסוימת, חוסר ביקורתיות וכו'.
2. בכל סיפור כזה, תשאל את עצמך למי היה אינטרס (כבוד, כסף, שליטה על ציבור, תחרותיות בין קבוצות שונות וכו') שהציבור יאמין במופת. מכאן הדרך קצרה להגזמות פרשנויות מוטות וכד', שלא לדבר על שקרים גמורים (לעיתים).
3. בכל סיפור כזה, תשאל את עצמך האם יש איזה אדם שהיה יכול לגרום מאחורי הקלעים ל"היווצרות" המופת. למשל, מישהו שהעביר מידע לרב בחשאי. זה לא חייב להיות מתוך כוונות זדוניות של "ליצור" מופתים, זה יכול להיות באמת מתוך רצון לסייע. הייתי בעצמי שותף במקרים כאלה. כשאתה מנסה לעזור לאדם במצוקה (ורבנים מהסוג של עושי המופתים פוגשים רבים כאלה), לפעמים הדרך הטובה ביותר באמת לסייע לו, היא להעביר מידע בעקיפין מאחורי גבו. זה יכול להיות להודיע למישהו שהוא זקוק לעזרה כלכלית, זה יכול להיות להודיע למישהו שהוא זקוק ליעוץ ותמיכה נפשית, וזה יכול להיות להודיע לרבי שלו על עבירות שהוא עשה בסתר.

אחרי שאתה מפנים את הנקודות הנ"ל, תבדוק מה סיפורי מופתים אמיתיים נשארו לך…

המשך:
בנוסף, חשוב לדעת שלרופאים יש נטייה לתאר את המצב הרפואי כגרוע יותר מהמציאות. זה נובע בין השאר כדי לצמצם תלונות מצד החולים במקרים שהתוצאה לא משביעה את רצונם, ואפילו למנוע תביעות במקרים כאלה.
קח למשל מקרים שהרופאים ממליצים לבצע הפלה (הרבה סיפורי מופתים מבוססים על מקרים כאלה). כאשר מגיע לרופא מקרה גבולי כזה עומדות לפניו שתי אפשרויות (בגדול): להמליץ על הפלה או להימנע. ומה כדאי לו? אם הוא ימליץ על הפלה, הוא לא יפסיד כלום. אם הוא ימליץ להימנע ממנה, הוא עלול לקבל תביעה במקרה של אבחון שגוי, וברור שיש אבחונים שגויים.
אז מה הפלא שיש מקרים שהרופא המליץ להפיל והרבי בירך שהכל יהיה בסדר וכן הווה?