נפש שבעה

השוואה יפה, ובאמת זה מעניין, האם יש לנו בעיה (עקרונית) עם התרבית? או שסתם מציינים עובדה?

וגם בהלל שם, לכאורה אין עניין בכרס מלאה, וזה לא דבר חיובי. וכמדומני שבכריתות כ"ח דנו מפרשים, האם וימלא כרסו מקדשי שמים זה חיובי או שלילי. עכ"פ למה לא אמרו נפש שבעה ותו לא?

זה לא עניין של בעיה. יש לאו על תרבית ולאו על נשך, למרות שזה נעשה באותו מעשה.
מי אמר שכרס מלאה זה לא טוב? אדם שנמצא בנחת זה טוב. יש לו על מה להודות. כעין זה "והיה כי ירחיב ה' גבולך ואמרת אוכלה בשר", שלפי רס"ג זו כנראה מצוות עשה לאכול בשר כשאתה מצוי במצב שליו. ראיתי פעם מי שהביא לזה ראיה משלמה המלך שאכל וזבח מריאים, והפסוק מביא נימוק "כי הוא רודה בכל עבר הנהר".

לא יודע גם אם לאכול טוב, אז כרס מלאה, נשמע קצת לא טוב, לא?
כיון שהרב הביא את דברי רס"ג אז לגוף דבריו -ראיתי את דברי רס"ג בביאור הגרי"פ מצוה צ"ה, וזה מדהים.
אבל אף שהגרי"פ היה נחרץ, זה נשמע לא סביר, יש מצוה דאורייתא שאם בא לך אז תאכל?
לא מוזר?
לדעתי הרבה יותר סבירה האפשרות האמצעית שהעלה הגרי"פ וזאת, שאל תאכל ברעבתנות אלא כפי הצורך. וכל מה שהגרי"פ דחה זה בגלל הלשון. [ומלבד שאנו אמונים לדחוק בלשון ולא בסברא] אבל גם בלשון זה הרבה יותר סביר, 'רחב גבולך והתאוית תדשנה טובי ותשבע' שהכוונה שתשב בארץ ותתאוה אז תזכור שיש את ד' ותאכל כפי הצורך. – וזה מאד דומה למוטיבים שבפרשת בהמ"ז שבתורה
הלוא כן?

מסכים לגמרי שזה לא פירוש סביר. גם לא לפסוק. הבאתי זאת כאילוסטרציה.