נשבע שלא יבקר את פלוני ומת פלוני
מובא בסופרים וספרים חלק ראשון עמוד 49: הנשבע שלא יבקר פלוני ומת פלוני אם מותר לבקרו. תשובת גאונים שמותר "אם מת אין זה [נקרא] נכנס אצלו". וכן לעניין ראיה הוכיחו מהפסוקים "לא תוסיפו לראותם עוד" ו"וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים".
האם חוץ מהתפישה הדואליסטית הרגילה, יש כאן גם ירידה לדעת בני אדם (הנשבע על האדם נשבע על הבשר אבל לא על הדומם), או שגם דעת בני אדם לא תועיל כאן כי המילים יהיו שונות לגמרי מהמשמעות התקינה שלהן?