סברת רב היה לה שלא תאכל
שלום לרב .
לא כל כך כך הבנתי את סברת האמורא רב \\\"היה לה שלא תאכל\\\" במקרה שהכניס פרות לחצר חברו והבהמה של בעל החצר אכלה וניזוקה אומר רב בעל הפרות פטור מכיוון שהיה לה שלא תאכל.
האם לבהמה יש דעת לא כל כך הבנתי את הרציונאל?
אני מניח שאתה שואל למסקנת הסוגיא (כי בהו"א כתוב משהו שהגמרא עצמה דוחה על הסף). למסקנה יש כאן טענה פשוטה: מה שקרה לבהמה הוא באשמתה ולכן אין חובת תשלום על בעל הפירות. כעין טענת "מזלך גרם" או אולי פטור גרמא בנזקין. אין כאן כוונה שמטילים אשמה על הבהמה. צריך להבין שכדי לחייב את בעל הפירות לא די באמירה שהבהמה לא אשמה אלא צריך לומר שהוא אשם. הגמרא אומרת שבעל הפירות לא אשם, גם אם הבהמה גם היא לא אשמה (כי היא בהמה).
ניתן להביא משל לעניין מרודף קטן שניתן להרוג אותו למרות שאין בו דעת. מדוע? מפני שגם אם הרודף הקטן אינו ראשם, הנרדף ודאי לא צריך לשאת בתוצאות. הבהמה היא כקטן לעניין זה.
אגב, בדיני נזקין כן מתייחסים לכוונות של בהמות. קרן הוא היזק של בהמה שכוונתה להזיק.
א. עיין תוספות בבא קמא מז' בענין הבהמה שהביאה דבר זה על עצמה.
ב. התירוץ צריך להתחיל מהחשיבה מה בעצם הגורם לחיוב בעל הפירות. האם חייב מדין בור או מדין אש… ואז לחבר את מה שהבהמה הביאה על עצמה ומדוע אין זה דומה לבור או לאש.
ג. אין כאן חיוב בדיני אדם המזיק כי זה גרמא בנזיקין.
נ.ב.
צריך לדעת איך ללמוד גמרא עם תוס' וראשונים.
החולק, אני רואה שקמת הבוקר במצב רוח קרבי ויצאת לג'יהאד רכוב על רוזיננטה שלך נגד טחנות רוח.
לגבי דבריך, אכן צריך. בנוסף, צריך גם לכתוב עניינית, ובטח לא להשתמש במונחים בלתי רלוונטיים מן הגורן ומן היקב, שקשורים או לא קשורים לדיון, רק כדי להראות שאני בור שלא יודע ללמוד (=טחנת רוח). אולי אני כזה, אבל כדי לטעון זאת אני ממליץ (על אף בורותי, ואולי בגללה) לוותר על רוזיננטה וסנשו, ולהשתמש לשם שינוי בטיעונים רלוונטיים לגופו של עניין. שווה לנסות זאת. בהצלחה רבה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer