סבתיות לעולם

הסברתי זאת באריכות בספריי. עקרון הסיבתיות אמנם לכאורה מגיע מדרכי החשיבה שלנו, אבל טענתי היא שזוהי הכרה ולא חשיבה. אמנם לא ראינו אותו בעינינו, אבל הוא תיאור נכון של המציאות עצמה. יש לנו כלים לא חושיים לצפות על המציאות, מה שכיניתי אינטואיציה. זו משמעות "עיני השכל" של הרמב"ם בריש מו"נ, ו"ההיגיון השמעי" של הרב הנזיר. שני הביטויים הללו מערבים מושג מחשבתי עם מושג הכרתי, ללמדך שיש אצלנו חלק בחשיבה שהוא בעצם הכרה לא חשיבה טהורה. מהחלק הזה יוצא עקרון הסיבתיות. זו תצפית לא חושית על המציאות.
לכן  אנשים טועים לחשוב (בעקבות דייוויד יום) שזה עניין סובייקטיבי, המצאה שלנו, ולא היא.
מעבר לזה, גם אם היה מדובר בהמצאה, אם היא הומצאה כנראה יש לנו בה צורך (היא  מקילה עלינו לחשוב ולהתנהל בעולם). נאמנה עלינו תורתו של מוהר"צ דרווין זצוקלה"ה.