סדרת האוצרות האבודים של איל כהן
שבוע טוב הרב,
אני יודע שלא מעניין אותך לימוד תנ"ך,אבל בכל זאת שאלה בנושא:
איש אחד בשם איל כהן הוציא סדרת ספרים בשם האוצרות האבודים,בה הוא בעצם כותב את סיפורי התנ"ך בשפה עכשווית ופרוזאית.
הוא גם משרבב לסיפורים מדרשים ואגדות,אך לא מציין מתי מדובר במדרש ואגדה(וכמובן לא מספק מקורות) ובעצם הכל כתוב כסיפור אחד ארוך.
האם לדעתך יש מקום לדבר כזה?
אני לא שואל האם היית קורא את זה(התשובה ברורה),אלא האם לדעתך זה דבר טוב?רע?לא מזיק ושכל אחד יקרא מה שעושה לו טוב?
אני שואל לדעתך כי לי יש סוג של הרגשה לא טובה עם זה.
כביכול עשוי לחבר יותר אנשים לתנ"ך,אבל מכניס לאנשים סיפור עם פרשנויות,ולא מאפשר,כביכול,את ה"בחירה" עם איזו פרשנות ללכת או "להתחבר".