סוכה כה סע"א, ובשביל ד' דברים נכסי בעלי בתים נמסרין למלכות
לכב' הגר"מ שליט"א,
איתא בסוכה כה סע"א, ובשביל ד' דברים נכסי בעלי בתים נמסרין למלכות, על משהי שטרות פרועים, ועל מלוי ברבית ועל שהיה בידם למחות ולא מיחו ועל שפוסקים צדקה ברבים ואינם נותנים.
ובמהרש"א, ביאר דפוסקי צדקה היינו בעלי בתים מנהיגי הקהילה פוסקין צדקה מרובה ואינן נותנין כולה שאומרים שלא היה דעתן לכך אלא בשביל אחרים שיתנו נדבות כראוי.
ויל"ע, מהא דקיי"ל בב"י (יו"ד סי' רנט) דמותר לגבאי צדקה לומר שקופת הצדקה ריקה אף כשאינו כן כדי שיתרמו וצ"ב מ"ש מאמירת מנהיגי הקהלה דמבטיחים סכום גבוה כדי לעורר העם ונענשים ע"ז במסירת נכסיהם למלכות הא בשניהם איכא גניבת דעת.
ואני הדל, חשבתי בלבי לתרץ דהא, פוסקי צדקה ברבים מרמים ולא נותנים, גבאי צדקה מתוך הערכת הצרכים אומרים שאין בקופת הצדקה כדי צורך העניים, ואין בכך גניבת דעת. אלא אי חשיפת כל פעילותם לפני הציבור. הם גם לא נהנים באופן אישי מהממון שהם אוספים. מה גם שבדר"כ הם מוסרים לציבור דין וחשבון בסוף שנה. ואילו פוסקי צדקה ברבים מפרסמים עצמם כנותנים ואינם נותנים. ויש להם הנאה אישית בכך.
בברכה נאמנה,
לפי ההסבר של מר זוהי בעצם גניבת דעת. אמנם הראיתי בעבר שגניבת דעת שונה משקר בזה שבגניבת דעת השקר הוא מניעת מידע שמגיע לאחר לדעתו. זאת בניגוד לשקר סתם שאינו במידע שמגיע לאחר לדעתו. ולפי זה צ"ע האם כאן מגיע לציבור לדעת כמה נתנו צדקה. ואולי דמי לגניבת הכרת טובה (רש"י בחולין בסוגיית גניבת דעת), שכן הציבור חייב להם הכרת טובה על שנתנו הרבה בעוד שלא נתנו, אף דיש לחלק. ובאמת זה ק"ק, שהרי הגמרא לא הזכירה כאן את עניין גניבת דעת. ועוד, שלפי זה גם האמירה שהקופה ריקה היא גניבת דעת שהרי יש שנתנו בגלל זה יותר כסף לצדקה.
אבל לענ"ד נראה דהקושיא מעיקרא ליתא. דמה שנכסי בעלי בתים נמסרים למלכות אינו אומר שיש כאן איסור הלכתי. אולי הוא רק מגרעת מוסרית. וממילא אין שום הכרח לחלק בין ההלכות. אכן אין בזה איסור הלכתי אבל יש מגרעת מוסרית ולכן נכסיהם נמסרים למלכות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer