סירוב להשתתף במבצע בעזה

למען האמת התלבטתי רבות בשאלה זו. על פניו אין היגיון לסכן את חייך במקום שאין לך אמון שמתקבלות החלטות נכונות (ואז הסיכון הוא לשווא). מאידך, יש מקום לסברא שאי שם בממשלה למעלה רואים דברים שאנחנו לא רואים. עובדה היא שאף אחד שם לא מעלה רעיון אחר (אם כי גם אני כתבתי שלהערכתי זה סתם חוסר אונים וחוסר מעוף אינטלקטואלי ופוליטי, וכנראה גם פחדנות).
לכן אענה רק במישור העקרוני. כדי להצדיק סרבנות דרושה וודאות ברורה שהדרג המחליט טועה, ואיני יודע אם זה אכן המצב כאן, לכן איני יכול להביע דעה במישור העובדתי (האם הם טועים-כושלים או לא, ועד כמה). אבל במישור העקרוני אומר שאם לדעתך זה אכן המצב ויש לך וודאות גבוהה מאד, יש הצדקה לסירוב. אגב, כבר כתבתי כאן לא פעם שסירוב במצב כזה מביא לשיפור המערכת ולא  להחרבתה כפי שתמיד מפמפמים לנו. צייתנות מוחלטת מביאה בד"כ לקבלת החלטות גרועה (כי לא חוששים מביקורת ומסרבנות).
ועוד הערה. הטעות של הדרג המדיני והצבאי לדעתך צריכה להיות כזאת שלדעתך הקרבת/סיכון החיים שלך וחבריך הם לשווא, כלומר שלא נחסכים חיי אדם. אם הטעות היא שלדעתך יש דרך יעילה יותר לפעול אבל גם בדרך הזאת יש תועלת כלשהי (משהים את הפיגועים והירי, חוסכים חיי אדם של חיילים או אזרחים וכו'), נדמה לי שזו לא טעות שמצדיקה סרבנות. שים לב ששיקול זה מכביד עוד יותר על ההחלטה לסרב.
כשלעצמי, אני לא יודע מה הייתי עושה לו הייתי נדרש להילחם במצב כזה. אני חושב שמספק לא מסרבים (כמו שנאמר: אם יש ספק אין ספק)