סמכות הלכתית פורמלית או מהותית

וכמובן ראה גם הקדמת הרמב"ם לפיהמ"ש על שלוש כתות בין מפרשי אגדות חז"ל.

אם הבת-קול היא תיאור ספרותי אז מה קרה שם באמת? הרי הסברת שאם יש ויכוח על כללי ההכרעה אז צריכים איזה דאוס אקס מכינה.

מה שקרה שם באמת הוא שפתאום הבינו שכך ראוי לנהוג ונוצרה הסכמה. לזה קוראים בת קול (עי' ירושלמי חגיגה ובבלי שבת: היכי דמי בת קול). כמדומני שהרב מרגליות שם מביא שגם הראב"ד כתב "רוח הקודש הופיעה בבית מדרשנו", ושם היו שפירשו בדיוק כך.

לא הבנתי, במחלוקת ב"ש וב"ה בת הקול ממש נחוצה. מה זאת אומרת הבינו, ב"ש חזרו בהם?
בחיפוש "בת קול" בבבלי שבת אין היכי דמי בת קול. בירושלמי לא מצאתי אתר טוב לחיפוש.

ידוע המימרא של רבי יהושע כמדומני שלא בשמיים היא ואין משגיחין בבת קול. ועיין תוספות שם לגבי בית שמאי ובית הלל.

ישי. מהביטוי ומהעובדה שאין משגיחין בבת קול אדרבא מוכח שבת קול היא לא הסכמה חזקה שנקבעה בלב כולם אלא משהו שבאמת קרה או שהיה יכול לקרות. זאת ועוד י"ל שאין משגיחין בבת קול הלכתית כאשר היא מנוגדת לכלל הכרעה מוסכם, אבל כשיש ויכוח על כללי ההכרעה (רוב כמות או רוב איכות), כפי שהסביר הרב מיכאל במקום כלשהו, אין ברירה אלא לצאת מחוץ למערכת. במקום שכן משגיחין בבת קול, כמו במחלוקת בש ובה, זה כנראה כן משהו מיוחד ולא סתם סברא או אגדה.
לאיזה תוספות התכוונת ישי? לא מצאתי אחד רלוונטי לא בגיטין ו ולא בעירובין יג (זאת פעם שנייה בשרשור אחד שאני יוצא לרדוף אחרי רוח רפאים. אפשרויות החיפוש של בני תמותה כמוני מצומצמות לגוגל ולאתרי חיפוש בגמרא/תוספות. במטותא מינייכו תנו ביטוי שאפשר לחפש או מראה מקום).

מה שאמרת בשם הרב מיכי ממש כתוב בתוספות שם. בבא מציעא נט ע"א אני חושב ד"ה אין משגיחין בבת קול. וממה שכתבת מוכח שהבת קול רק באה לתמוך בדעה שכבר אנחנו נוטים אליה ובת קול לא יכולה(על פי אחד התירוצים בתוס') לשנות את עיקר המחשבה שלנו. זאת אומרת שהסמכות בסופו של דבר נשארת אצל החכמים ולא משגיחים בבת קול וזה סמכות פורמלית ולא מהותית.( שהרי בת קול צודקת מהותית ולא מקשיבים לה)

הבת קול זה דמותו של הפוסק האחרון באותן תקופות.
ואין משגיחים בו.

מן החרכים,
גם במחלוקות ב"ש וב"ה ניתן לפרש שהשתררה ההבנה שיש לפסוק כב"ה (גם אם לא בהכרח הם אלו שצודקים. ב"ש המשיכו לנהוג כשיטתם). בפרט אם הכוונה שההבנה הזאת השתררה בכלל החכמים ולא רק ב"ה וב"ש עצמם (שכאמור המשיכו לנהוג כשיטתם).
ירושלמי שבת פ"ו ה"ט: "ר' יוחנן ורשב"ל הוי מתחמדין מיחמי אפוויי דשמואל. אמרין נלך אחר שמיעת בת קול. …". השווה בבלי חולין צה ע"ב.
בבלי מגילה (ולא חגיגה) ל"ב ע"א: "אריו"ח: מנין שמשתמשין בבת קול".
ראה גם אנצי"ת ע' 'בת קול'.

תודה רבה לשניכם.
אסכם מה יצא לי
יש בת קול שהיא סתם שמיעה אקראית רלוונטית לסימן בעלמא ממישהו שדיבר בצד, כמו בירושלמי שבת ובבלי מגילה, ולזה כמובן אין נפקות הלכתית. יש בת קול שהיא הבנה שהשתררה (עוד חכמים הסכימו בצורה שיטתית לדברי בית הלל, כלומר הצטרפו לבית הלל, ובכך הגדילו את הפער הכמותי ואולי הקטינו את הפער האיכותי). ויש בת קול שהיא תיאור ספרותי גרידא.
ביבמות יד. (התוספות שציין ישי מפנים לשם) לפי האיבעית אימא השנייה לפי שמואל בית שמאי המשיכו לנהוג כשיטתם גם 'לאחר בת קול'.