סמכות הסנהדרין וביקורת המקרא
בספרך השני בטרילוגיה אתה מסביר שמספיק לך לדעת שהיה מעמד הר סיני בשביל לקבל את אמיתות התורה.
ומה לגבי סמכות הסנהדרין? אם הפסוק ועשית ככל אשר יורוך הוא תוספת אנושית, לכאורה בטלה כל הסמכות הפורמלית של התורה שבעל הפה.
אם קראת, ודאי ראית שהסברתי שם שאני מחויב גם לתוספות שבאו אחר כך (כמעט כל תושבע"פ נוספה אחר כך). המחויבות לא תלויה באותנטיות.
אתה כותב בעמ' 531:
"התוספות שנוספו… יכולות לקבל מעמד מכוח הברית שנחתמה בסיני… על דעת כן נתנה לנו התורה, שנקיים אותה כפי שנמצא לראוי ולנכון לפרש ולגבש אותה ולפי הנוסח שהגיע אלינו במסורת מסיני"
לא ברור לי הקטע הנ"ל.
אם נגיד למשל, שמה שניתן בסיני זה רק עשרת הדיברות. אין שום סיבה שלבני האדם יהיה אפשרות להוסיף מצוות נוספות. מדוע לומר שעשרת הדיברות ניתנו על דעת זה שיוסיפו להם מצוות נוספות?
אלא אם אתה כן טוען משהו על התוכן של מעמד הר סיני. ולשיטתך הגרעין שניתן בסיני חייב לכלול סמכות שניתנה לחכמים.
ההנחה שלי שאין כאן רמאות או פעולה סתמית. אם הוסיפו בהמשך אז כנראה כבר במתן תורה ניתנה הרשות והדרך להוסיף. אחרת באמת הכל המצאות וזהו.
התורה שבעל פה היא זמנית לתקופת הגלות
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer