ספקות בהלכה וחיוב תעודת כשרות לחנות ירקות

מקובל להלכה שכשאפשר לברר את הספק אין להקל בספק דרבנן. והוא כעין דין דבר שיש לו מתירין (ביצה ד ע"א), שהחמירו עליו גם בספק דרבנן כיון שיכול לאוכלו בהיתר.
הקשור לדברי השו"ע שהבאת לא לגמרי חד משמעי. שם מדובר כשיש לו אפשרות אחרת לעשות בלי איסור. אבל אצלנו הדיון הוא כשאין אפשרות אחרת אלא באפשרות הזאת עצמה הוא יכול לשאול ולברר את הספק. איני חושב שיש בזה מחלוקת בין הרמב"ם לראב"ד.
לדעתי כן צריך להקפיד לקנות במקום עם תעודת כשרות. אמנם מקורות 2-3 שהבאת עוסקים במקום בו יש רוב (ולא רק ספק), ושם יש אולי יותר מקום להקל, וגם בזה הרבה פוסקים החמירו כשיש מיעוט ניכר ואפשר לברר.
ומקור 1 שהבאת אמנם קובע שספיקם לקולא, אבל כשאפשר לברר או לעשות בהיתר איני רואה בציטוט שלך שהוא מורה היתר. 
——————————————————————————————
שואל:
מצאתי מקור בספר עין יצחק של הרב יצחק יוסף שעוסק בכללי ספיקות הלכה שאומר:
"ספק דרבנן, אזלינן לקולא גם היכא דאיכא לברורי. אולם אם הבירור הוא דבר שבנקל אפשר לבררו על ידי שאלה וכדומה, נכון לברר הדבר, שאם הוא לפנינו יש לשאול ולברר." (ראה צילום 1 וצילום 2 שם הוא מאריך בראיות).
 
כלומר, אני מבין מכאן, שמעיקר הדין, אפשר ללכת לקולא, גם במקום שאפשר לברר את הספק (ורק כהנהגה ראויה ונכונה, יש לברר את הספק במקום שאפשר לעשות זאת בקלות, אך לא בגדר חובה גמורה).
——————————————————————————————
הרב:
שלום רב.עברתי במהירות על דבריו ולדעתי אין להם שחר. לא ראיתי שם בדל ראיה לטענתו שבספק אין צורך לברר. מדובר כשיש רוב או חזקה (אלו לא מצבי ספק אלא היתר ודאי), ואפילו על זה נחלקו הפוסקים האם אפשר לסמוך על זה בלי בירור כשאפשר לברר. אבל מניין לו שבספק דרבנן רגיל אין צורך לברר?כפי שכתבתי לך, דין דבר שיש לו מתירין הוא ראיה נגדו, שהרי שם כתוב שכשאפשר לאכול בהיתר לא התירו לו לאכול בספק. למשל, כשיש לך ספק מוקצה בשבת או יו"ט, זה ספק דרבנן. אבל מכיון שאפשר לאכלם בהיתר גמור ביום א לא התירו לאכלם בשבת או ביו"ט עצמו אף שמדובר בספק דרבנן. אגב דין דבר שיש לו מתירין נאמר גם על ביטול ברוב, ומשמע שגם כשיש ביטול ברוב אם אפשר להימנע אז אין היתר לאכול.סוף דבר, טענתי לא זזה ממקומה.
——————————————————————————————
שואל:
היום ניסיתי להעמיק בתשובתו של הרב יצחק יוסף ובאמת לא מצאתי ראיה חזקה לדבריו. למיטב הבנתי, הוא יוצא מהכלל שספק ספיקא בדאורייתא שניתן לברר אחד מהספקות, אין צריך לבררו, ומכיוון שלפי מרן השו"ע ספק דאורייתא אסור רק מדרבנן, אז למעשה ספק ספיקא בדאורייתא שקול לספק אחד מדרבנן, ואז הוא אומר שלמעשה הכלל החדש שמתקבל הוא שספק דרבנן שניתן לבררו, אין צריך לבררו. אבל הוא לא התייחס לעניין שהבירור שניתן לעשות בכלל הראשון הוא בירור חלקי (של אחד מהספקות) ולא בירור מלא. 
 
מה שנראה לי תמוה שרב ברמתו שעסק לעומק בסוגיה זו והאריך בראיות לשני הצדדים בסופו של דבר הכריע כמו שהכריע. אולי ייתכן שיש דבר שאנו מפספסים פה?
——————————————————————————————
הרב:
מהי בדיוק רמתו?
גם ההנחה שלו שלפי הרמב"ם הסובר שהכלל ספק דאורייתא לחומרא הוא מדרבנן, אז ספק ספיקא הוא ספק דרבנן היא ממש לא מוסכמת. האריך בזה ר"ש שקאפ בשערי ישר ועוד רבים. ראה למשל כאן:
http://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A7_%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%90
ובעיקר בדיון על ספק ספיקא מתהפך שלא מסתדר עם הנחתו.