ספק דאורייתא וספק דרבנן
שלום הרב!
מהי הסברה לזה שספק דרבנן לקולא?
יותר מובן לומר שכל ספק יש להחמיר שלא לעבור על איסור.
האם חז\"ל יכולים להפקיע איסור (שלדעתם הוא איסור וודאי) רק בגלל הספק?
תודה
כשיש איסור דרבנן מדובר במעשה שאינו בעייתי מצד עצמו, אלא יש חשש כזה או אחר שהוא יביא לבעיות. ולכן אם אתה בספק, לא החמירו עליך לחשוש לבעיות שייווצרו. ניסוח אחר, יש כאן ספק ספיקא: השאלה האם אכן יש כאן איסור דרבנן, ואת"ל שיש, ספק אם ייווצרו הבעיות.
לדוגמה, עוף בחלב נאסר שמא יבוא לאכול בשר בחלב. אם יש לך ספק עוף שהתערב בחלב, יש ספק האם יש כאן עוף בחלב, וגם אם כן, ספק אם תגיע לאכול בשר בחלב.
יש לפלפל בזה עוד הרבה, ואכ"מ.
את שאלתך האחרונה לא הבנתי.
השאלה האחרונה מניחה שגם איסור דרבנן הוא מעשה בעייתי בפני עצמו. ולכן שאלתי איך חז"ל מפקיעים איסור אם הוא בעייתי בפני עצמו כמו איסור דאורייתא. הרב ענה על זה.
תודה רבה!
ההסבר שלך מיישב ספק איסור דרבנן לקוחא, אבל הדין הוא שכל ספק דרבנן לקולא, גם ספק תקנה של חכמים לקולא, ושם לא שייך "ספק אם יווצרו הבעיות".
הסיבה דספק דרבנן לקולא תלוי במח' רמבם ורשבא גבי ספק דאורייתא. לרמבם גם ספק דאורייתא לקולא, רק חכמים החמירו בספק דאוריתא. בספק דרבנן לא החמירו בשביל לייצר הפרדה בין דבריהם לדבר התורה. לרשבא שספק דאורייתא לחומרא מהתורה, זה מכיוון שהחפצא אסורה ועל הצד שעברת איסור שה פוגע בך, משאכ באיסורי דרבנן שהחפצא לא אסור, אלא 'חכמים אסרו על האדם את המעשה, בספק אין סיבה לאסור.
כוונתך לחלק בין גזירה לתקנה? אכן בתקנה אין זה משום חשש. אבל בתקנה גם לא שייכת הסברא שלך. לתקנות יש טעם עצמי (כמו נר חנוכה או פורים), ולכן זה כמו דין בחפצא. אלא שחכמים הקלו, דהם אמרו והם אמרו.
וגם דבריך לגבי זה שאיסורי דרבנן הם בגברא ממש לא מוסכמים כידוע.
וההסבר שלך לפי הרמב"ם לא באמת עונה לקושי. להיפך, כעת קשה גם מדוע ספק דאורייתא לקולא.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer