סקסוסופיה

דברי הרמב"ם נאמרו במו"נ שהוא טקסט פילוסופי. יכולת לשאול חזק יותר משו"ע או"ח סי' רמ ס"א:
ואף כשהוא מצוי אצלה לא יכוין להנאתו, אלא כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה ולקיים מצות בוראו שיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימי מצות בישראל; וכן אם מכוין לתיקון הולד, שבששה חדשים אחרונים יפה לו שמתוך כך יצא מלובן ומזורז, שפיר דמי; ואם הוא מכוין לגדור עצמו בה כדי שלא יתאוה לעבירה, כי רואה יצרו גובר ומתאוה אל הדבר ההוא. הגה: גם בזה יש קיבול שכר, אך (טור) יותר טוב היה לו לדחות את יצרו ולכבוש אותו, כי אבר קטן יש באדם: מרעיבו, שבע; משביעו, רעב; אבל מי שאינו צריך לדבר, אלא שמעורר תאותו כדי למלאות תאותו, זו היא עצת יצר הרע, ומן ההיתר יסיתנו אל האיסור, ועל זה אמרו רבותינו ז"ל: המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי.
הוא כותב זאת להלכה ולא רק כעמדה פילוסופית, אם כן הקושי גדול יותר.
רבים האריכו לבאר שאנחנו לא נוקטים כשיטה זו. כל הנאה, וגם הנאת המין, היא דבר לגיטימי כל עוד לא מתמכרים אליה ומקדישים לה זמן ואנרגיות רבות מדיי. בפרט אם עושים זאת לבניית הבית והתא הזוגי והקשר עם בת/בן הזוג (ולא רק כדי להביא ילדים).
אמנם יש שכתבו שעמדה זו היא רק במישור הפרקטי כי איננו במדרגה הראויה, אבל נלענ"ד שזה פשוט לא נכון בלי קשר למדרגות. יש הבדל בתפיסות לעומת דורות קודמים, ולדורנו נראה לי פשיטא שזה לא נכון. ושוב, לא בגלל נמיכות הקומה שלנו, אלא בגלל שכיום אנחנו מבינים את העניין הזה אחרת ומתייחסים אליו אחרת. לפחות בזמננו נראה לי פשוט שכך נכון לכתחילה.
דומני שראיתי פעם הסברים מפורטים ויפים בספר של הרב מנחם שלנגר. כמדומני שמדובר בספר 'יד שלוחה'.