סתירה בין התורה והמוסר

טוב, בשרשור חדש יש מקום לעסוק בנקודות הללו.
ראשית אקדים ואבהיר יותר את טענתי. באחד הגליונות הראשונים של צהר הובא חלק מספר שבו יש ביקורת של הרצי"ה קוק על הברית החדשה. אני קראתי וצבטתי את עצמי לראות שאני לא הוזה. דברים מופרכים כאלה לא ראיתי מעודי. באופן עקרוני הוא הקשה על פסוקי הברית החדשה מה'קצות' (כמטפורה. ודומני שלפחות פעם אחת זה היה ממשי). הסתירות שהוא מצא שם היו פחותות בהרבה מהסתירות שאחרים מוצאים במקורותינו. אז מה ההבדל? השאלה האם אתה בפנים או בחוץ. אם יש לך אמפתיה למסורת היהודית-הלכתית אתה תיישב את הסתירות הללו בדרכים שייראו לאחרים כדוחק, אבל מבחינתך זה יהיה  מספק. כי יש לך אמון בסיס שזה בא משמים וזה נכון ובוודאי שאין שם שטויות. ואם אתה מסתכל מבחוץ אז כל זה וייראה לך דוחק מגוחך. לכן ביקורות כאלה הן חסרות טעם. אגב, אני לא מדבר במישור סובייקטיבי. לדעתי שני הצדדים צודקים. מי שהגיע למסקנה שהמסורת המדוברת היא אמינה מבחינתו, צודק בכך שהוא מוכן לקבל יישובים בדוחק. הרי האלטנרטיבה היא שהמסורת הזאת מדברת שטויות. וזהו פירוש הראשונים על משנת "הוה דן את כל האדם לכף זכות" באבות.
הוא הדין ביחס לביקורת על עמדות ואמונות אחרות. כשהיא נעשית מבחוץ הכל נראה נורא ברור והגיוני והם נראים כעדר שוטים חסר מנוח. אבל אם תשאל אותם, אז לפחות לחלק  מהדברים תמצא פתרון (שלך כנראה ייראה דחוק, וכנ"ל). לא כולם שם שוטים גמורים, ומניסיוני גם תמר לא. חלק מהשאלות הללו שאלתי אותה, ועל רובן נותרתי בתחושה שאיני מסכים ולעתים שמדובר בגישה אבסורדית. אבל ברור לי שמי שנמצא בפנים רואה את הדברים אחרת.
כעת בין תבין שהשאלות ששאלתי אותך, והרי כתבתי לך שאני מסכים לרוב קביעותיך, באו לשקף לך את האופן שבו אחרים יוכלו להקשות עליך. התירוצים שלך ייראו להם כמו שהתירוצים של הרפורמים נראים לך.
מעבר לזה, כפי שכתבתי לך אני לא נציגם עלי אדמות. הם חיים וקיימים, ואם זה באמת מעניין אותך כדי לפנות ולשאול אותם/אותה. זה כמו ללמוד על הנצרות מכל כתבי אברהם קורמן ומוויכוח הרמב"ן. אתה מבין שזה לא רציני.
כעת לשאלותיי/שאלותיך:
1. עונשי מיתה. כבר הזכרתי שאלו בטלו עוד כשהיו סמוכים משהתרבו הרצחנין. יש לזה מקור הלכתי? אז חז"ל גם היו רפורמים? אתה מסתפק בתירוץ שכשהתרבו הרצחנין בי"ד יכוולים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת (ככל שאני זוכר, בלי שום מקור לעיקרון הזה). אתה מבין שמבחוץ זה נראה תירוץ מונפץ. הם פשוט לא רצו להרוג יותר מדיי למרות שהתורה מצווה על כך. שלא לדבר על זה שחכמים עקרו מדי פעם גם בקו"ע, וזאת כשהם עצמם כותבים שאין שום רשות לעשות זאת. אז שוב הם רפורמים? התשובה היא שכן, אם אתה מתבונן מבחוץ. אתה ואני מתכוננים מבפנים ולכן ברור לנו שיש היגיון פנימי בדברים ודי לנו בזה.
וגם נושא הסמוכים, הרי יש את תקנת "שליחותייהו", שבעצמה אינה אלא הנפצה אבסורדית (בעיניים מבחוץ). ממתי שמענו על שלוחים ללא  מינוי, ושליח שמת המשלח (דעת יחיד של הקצוה"ח ברמב"ם שנדחית בבוז על ידי האחרונים כשטות שאין לה שום בסיס). ואם כבר עשו שליחותייהו, למה שלא יעשו גם לדיני נפשות? הרי זה צורך גדול למנוע רצח, לא? אלא מאי, יאמר לך הרפורמי, הם רצו לא להרוג (כפי שהיתה המדיניות גם בזמן שהיו סמוכים – בי"ד חובלנית-קטלנית) ועיגנו זאת בפלפולים פורמליים (גם בזמן הסמוכים נהגו אותם פלפולים רפורמיים, נקב במקום סיף וכו'). אז הם היו רפורמים או לא? הכל תלוי אם אתה מבפנים או מבחוץ.
2. הוא הדין לגבי עמלק שמצינו כל מיני סייגים שאין להם מקור אמיתי. מהמקרא עולה בפשטות שיש  להרוג אותם טף ונשים מנער ועד זקן. אבל חז"ל ועוד יותר הרמב"ם סייגו זאת מאד. אז גם הם רפורמים? יתר על כן, אתה מבין שאם זה היה קורה בימינו (והרפורמים להזכירך לא פעלו בזמן הבית אלא בימינו), היינו עושים עוד מיני פלפולי אין ידינו תקיפה וכו', ונמלטים מהמקום ברגל שמאל בשינוי כדי שלא  נצטרך לבצע זאת בפועל (גם על אי בודד). אז הרפורמים שמים זאת ביושר על השולחן. ושוב, אין בכוונתי לומר שהם צודקים אלא להדגים לך את נקודת המבט החיצונית והלא מאוזנת שלך בדיון הזה.
3. על מורידים ואין מעלים אין צורך להרחיב את הדיבור. המצאה רפורמית למהדרין. אין מי שיודע להוכיח, אונס בדעות, ידינו לא תקיפה, תינוק שנשבה וכו'. כל אלו נימוקים שאני אישית מקבל, אבל ממבט חיצוני הם נראים לא יותר טוב מהנימוקים הרפורמיים לעינך שלך.
אגב, כעת מישהו העלה כאן לינק למאמר של יהושע ברמן, שמציג את החוק המקראי כחוק מקובל ולא סטטוטורי (לדעתי מינוח לא מדויק). מעניין לקרוא ולהתרשם מה"רפורמיות".
https://rationalbelief.org.il/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%95%D7%A9%D7%A2-%D7%91%D7%A8%D7%9E%D7%9F-%D7%A1%D7%AA%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90-%D7%9C/   
4. ככלל, יחסי לכל הציוויים הללו מתואר בטור 15 ובמקומות רבים נוספים כאן באתר. בעיניי הם תקפים, אבל בפועל רובם לא יבוצעו (כמו שלא בוצעו בעבר). עד שאתה לא חי את הדברים ונדרש לבצע אותם, כל עוד אתה מפלפל בביהמ"ד אתה נצמד להלכה ככתבה הסטטוטורי. אני מבטיחך נאמנה שכשתידרש לבצע אותם בפועל תהיה רפורמי מדופלם.
ומשל מהופך לדבר במשנה סוף פ"ק דמכות במחלוקת ר"ג מול ר"ע ור"ט  אםפ הינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם. הם בביהמ"ד (שניהם לא היו בסנהדרין) פלפלו והצילו ממוות את כל העולם ואשתו. אבל ר"ג היה נשיא הסנהדרין והיה אחראי על הסדר. הוא לא יכול להרשות לעצמו להרבות שופכי דמים בישראל.
דוגמה נוספת לדבר הבאתי במאמרי על גזיה"כ:

מהי ‘גזירת הכתוב’?[1] (עיון בדין עדים זוממים)

חשוב על שני עדים שמעידים על ראובן שהרג את הנפש. כעת באים שני אחים ומזימים אותם. כידוע אחים פסולים לעדות, ולכן הדין נורת על כנו. הרוצח חייב מיתה והזוממים פטורים. מה לדעתך יעשו בי"ד? בביהמ"ד כל מי שדיברתי איתו אמר שזה אכן מה שייעשה. ואני אומר שמי שיעשה את זה הוא אידיוט ורשע ויש להדיחו מיידית מכס הדיינות (ולהעבירו לבי"ד של הרבנות. שם התכונות התרומיות הללו הן מעלה, בטח אם הוא בן דוד של המשמש של אריה דרעי). למה? הרי זה הדין? נכון, ועדיין ברור שבי"ד לא הורגים אדם חף מפשע. הם יתחמקו בטענת דין מרומה וכו' (שאין לה שום בסיס הלכתי במקרה זה).
[רק מזכיר שזה שפסלה תורה עדות הקרובים אינו מפני שיש חשד לשקר, ככתוב בסוגיית ב"ב והובא ברמב"ם ושו"ע. כלומר שני האחים הם דוברי אמת והזמתם היא הזמה במישור העובדתי, גם אם לא ההלכתי]
5. כך גם לגבי הצלת גוי בשבת. בביהמ"ד כולם מפלפלים למוות באיסור הזה, אבל בפועל אף אחד לא מקיים אותו. תירוצים יש מכאן ועד פתח תקווה, אבל בפועל זה לא מבוצע. וזה לא בגלל התירוצים אלא כי מבינים שדוס איז ניט שייך. רפורמים שכמותם.
ושוב, זה לגבי עמדותיי שלי. אם יש לך קושיות על הרפורמים או על הנוצרים לא כאן המקום לבררן. כלך לך לשם ותשאל.