'אני לא יכול להימנע להפנות את השאלה אליך: מה אתה עושה כשאתה מגיע לצו להרוג את עמלק, לסקול מחלל שבת, להוריד כופרים לבור ולא להעלות, לא להיזקק לערכאות, לא למנות נשים וגרים לשום תפקיד וכדומה. אתה כמו רוב ככל הפוסקים האורתודוקסיים הנאמנים להלכה (לא רפורמים ח”ו) אומרים שידינו לא תקיפה, מלהטטים במושגים הלכתיים כאלה או אחרים (אין בדורנו מי שיודע להוכיח), או אולי פוסקים בגרמא להלכה ולא למעשה כדי שבסופו של דבר אף אחד לא יחשוב לבצע את ההלכות הקדושות הללו. והנה, כשמישהו שם על השולחן את הדברים ביושר, הוא מואשם שאינו נאמן להלכה'.
עניתי לך:
'עונשי מיתה לא נוהגים כי אין בי”ד סמוכים, עמלק לא נוהג כי סנחריב בלבל את האומות, מורידין ולא מעלין אכן נהג ביחס למוסרים גם בדורות מאוד מאוחרים, וערכאות הוא אכן איסור שתקף גם היום.
האם אתה לא חושב כך בכל הנ”ל (אני שואל בצורה הכי עניינית שיש)? האם להבנתך אין חובה לציית לכל ההלכות האלו (בהתקיים התנאים המתאימים)?
ועל כך הגבת בקיצור:
'לגבי כל שאר השאלות אין להן תשובות. אלו פלפולים שבאים להגיע למסקנה שאליה רוצים להגיע'.
התחושה שעולה בי לנוכח שאלות אלו ודומות שאתה לא מקבל את כל הציווים המופיעים בהלכה שאינם תואמים את רוח התקופה, בין אם מדובר על מיתות ועונשי בית דין ובין אם מדובר על מצוות לא הומניטריות כמו עמלק, אמה עבריה מורידים ולא מעלים ועוד (בעוד שאני מבין שבכל ציווי שלא תקף היום, יש לכך סיבה שמעוגנת היטב בהלכה ואיננו פלפול שבדיעבד).
נראה שלטענתך ברור שאין להם כל תוקף גם בימים עברו שהיו התנאים המתאימים (בי"ד סמוכים/בית המקדש/יובל וכו), האם הבנתי אותך נכון? איני בטוח שזו היתה כוונתך, ואשמח לדעת את יחסך לכל הציווים הכביכול לא מוסריים הנ"ל.
טוב, בשרשור חדש יש מקום לעסוק בנקודות הללו.
ראשית אקדים ואבהיר יותר את טענתי. באחד הגליונות הראשונים של צהר הובא חלק מספר שבו יש ביקורת של הרצי"ה קוק על הברית החדשה. אני קראתי וצבטתי את עצמי לראות שאני לא הוזה. דברים מופרכים כאלה לא ראיתי מעודי. באופן עקרוני הוא הקשה על פסוקי הברית החדשה מה'קצות' (כמטפורה. ודומני שלפחות פעם אחת זה היה ממשי). הסתירות שהוא מצא שם היו פחותות בהרבה מהסתירות שאחרים מוצאים במקורותינו. אז מה ההבדל? השאלה האם אתה בפנים או בחוץ. אם יש לך אמפתיה למסורת היהודית-הלכתית אתה תיישב את הסתירות הללו בדרכים שייראו לאחרים כדוחק, אבל מבחינתך זה יהיה מספק. כי יש לך אמון בסיס שזה בא משמים וזה נכון ובוודאי שאין שם שטויות. ואם אתה מסתכל מבחוץ אז כל זה וייראה לך דוחק מגוחך. לכן ביקורות כאלה הן חסרות טעם. אגב, אני לא מדבר במישור סובייקטיבי. לדעתי שני הצדדים צודקים. מי שהגיע למסקנה שהמסורת המדוברת היא אמינה מבחינתו, צודק בכך שהוא מוכן לקבל יישובים בדוחק. הרי האלטנרטיבה היא שהמסורת הזאת מדברת שטויות. וזהו פירוש הראשונים על משנת "הוה דן את כל האדם לכף זכות" באבות.
הוא הדין ביחס לביקורת על עמדות ואמונות אחרות. כשהיא נעשית מבחוץ הכל נראה נורא ברור והגיוני והם נראים כעדר שוטים חסר מנוח. אבל אם תשאל אותם, אז לפחות לחלק מהדברים תמצא פתרון (שלך כנראה ייראה דחוק, וכנ"ל). לא כולם שם שוטים גמורים, ומניסיוני גם תמר לא. חלק מהשאלות הללו שאלתי אותה, ועל רובן נותרתי בתחושה שאיני מסכים ולעתים שמדובר בגישה אבסורדית. אבל ברור לי שמי שנמצא בפנים רואה את הדברים אחרת.
כעת בין תבין שהשאלות ששאלתי אותך, והרי כתבתי לך שאני מסכים לרוב קביעותיך, באו לשקף לך את האופן שבו אחרים יוכלו להקשות עליך. התירוצים שלך ייראו להם כמו שהתירוצים של הרפורמים נראים לך.
מעבר לזה, כפי שכתבתי לך אני לא נציגם עלי אדמות. הם חיים וקיימים, ואם זה באמת מעניין אותך כדי לפנות ולשאול אותם/אותה. זה כמו ללמוד על הנצרות מכל כתבי אברהם קורמן ומוויכוח הרמב"ן. אתה מבין שזה לא רציני.
כעת לשאלותיי/שאלותיך:
1. עונשי מיתה. כבר הזכרתי שאלו בטלו עוד כשהיו סמוכים משהתרבו הרצחנין. יש לזה מקור הלכתי? אז חז"ל גם היו רפורמים? אתה מסתפק בתירוץ שכשהתרבו הרצחנין בי"ד יכוולים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת (ככל שאני זוכר, בלי שום מקור לעיקרון הזה). אתה מבין שמבחוץ זה נראה תירוץ מונפץ. הם פשוט לא רצו להרוג יותר מדיי למרות שהתורה מצווה על כך. שלא לדבר על זה שחכמים עקרו מדי פעם גם בקו"ע, וזאת כשהם עצמם כותבים שאין שום רשות לעשות זאת. אז שוב הם רפורמים? התשובה היא שכן, אם אתה מתבונן מבחוץ. אתה ואני מתכוננים מבפנים ולכן ברור לנו שיש היגיון פנימי בדברים ודי לנו בזה.
וגם נושא הסמוכים, הרי יש את תקנת "שליחותייהו", שבעצמה אינה אלא הנפצה אבסורדית (בעיניים מבחוץ). ממתי שמענו על שלוחים ללא מינוי, ושליח שמת המשלח (דעת יחיד של הקצוה"ח ברמב"ם שנדחית בבוז על ידי האחרונים כשטות שאין לה שום בסיס). ואם כבר עשו שליחותייהו, למה שלא יעשו גם לדיני נפשות? הרי זה צורך גדול למנוע רצח, לא? אלא מאי, יאמר לך הרפורמי, הם רצו לא להרוג (כפי שהיתה המדיניות גם בזמן שהיו סמוכים – בי"ד חובלנית-קטלנית) ועיגנו זאת בפלפולים פורמליים (גם בזמן הסמוכים נהגו אותם פלפולים רפורמיים, נקב במקום סיף וכו'). אז הם היו רפורמים או לא? הכל תלוי אם אתה מבפנים או מבחוץ.
2. הוא הדין לגבי עמלק שמצינו כל מיני סייגים שאין להם מקור אמיתי. מהמקרא עולה בפשטות שיש להרוג אותם טף ונשים מנער ועד זקן. אבל חז"ל ועוד יותר הרמב"ם סייגו זאת מאד. אז גם הם רפורמים? יתר על כן, אתה מבין שאם זה היה קורה בימינו (והרפורמים להזכירך לא פעלו בזמן הבית אלא בימינו), היינו עושים עוד מיני פלפולי אין ידינו תקיפה וכו', ונמלטים מהמקום ברגל שמאל בשינוי כדי שלא נצטרך לבצע זאת בפועל (גם על אי בודד). אז הרפורמים שמים זאת ביושר על השולחן. ושוב, אין בכוונתי לומר שהם צודקים אלא להדגים לך את נקודת המבט החיצונית והלא מאוזנת שלך בדיון הזה.
3. על מורידים ואין מעלים אין צורך להרחיב את הדיבור. המצאה רפורמית למהדרין. אין מי שיודע להוכיח, אונס בדעות, ידינו לא תקיפה, תינוק שנשבה וכו'. כל אלו נימוקים שאני אישית מקבל, אבל ממבט חיצוני הם נראים לא יותר טוב מהנימוקים הרפורמיים לעינך שלך.
אגב, כעת מישהו העלה כאן לינק למאמר של יהושע ברמן, שמציג את החוק המקראי כחוק מקובל ולא סטטוטורי (לדעתי מינוח לא מדויק). מעניין לקרוא ולהתרשם מה"רפורמיות".
https://rationalbelief.org.il/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%95%D7%A9%D7%A2-%D7%91%D7%A8%D7%9E%D7%9F-%D7%A1%D7%AA%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90-%D7%9C/
4. ככלל, יחסי לכל הציוויים הללו מתואר בטור 15 ובמקומות רבים נוספים כאן באתר. בעיניי הם תקפים, אבל בפועל רובם לא יבוצעו (כמו שלא בוצעו בעבר). עד שאתה לא חי את הדברים ונדרש לבצע אותם, כל עוד אתה מפלפל בביהמ"ד אתה נצמד להלכה ככתבה הסטטוטורי. אני מבטיחך נאמנה שכשתידרש לבצע אותם בפועל תהיה רפורמי מדופלם.
ומשל מהופך לדבר במשנה סוף פ"ק דמכות במחלוקת ר"ג מול ר"ע ור"ט אםפ הינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם. הם בביהמ"ד (שניהם לא היו בסנהדרין) פלפלו והצילו ממוות את כל העולם ואשתו. אבל ר"ג היה נשיא הסנהדרין והיה אחראי על הסדר. הוא לא יכול להרשות לעצמו להרבות שופכי דמים בישראל.
דוגמה נוספת לדבר הבאתי במאמרי על גזיה"כ:
