עבודת הבורא

תודה רבה, אך כתבת "הוא (כל) יכול ולכן הוא בורא אותנו כהשלמה עבורו."
אינני חולק מצד כל יכולותו. אני מדבר מצד שלמותו ואם הוא אכן שלם אז לפי דבריך למה הוא בכלל ברא אותנו מלכתחילה?

אם הבנתי נכון, אתה טוען שקודם הבריאה לא היה בו חיסרון של השתלמות. רק *שלאחר* הבריאה -כאשר הוא יצר חיסרון בעולם כדי שהעולם יוכל להשתלם. אז נוצר בו בממילא חיסרון כזה בו.
אני צודק? אך אם כך, למה הוא יצר את העולם מלכחתחילה?

לא. אני טוען שהיה בו חיסרון שהושלם על ידי בריאתנו. אבל הדיבור על כך שיש בו חיסרון הוא רק בהשאלה. שלימותו עשויה כך שהוא קיים לבדו עד שלב כלשהו ומאז נוצרים אנחנו ומשתלמים. כל זה יחד הוא צורה של יצור שלם. כל זה (עד כמה שאפשר בכלל לדבר על תהליך אינסופי כזה) הוא תהליך אחד ארוך של השתלמות.

כתבת במאמר שם על חיציו של זנון, שקיים תהליך ללא נפק"מ מעשית כפי כדור בעל מהירות שמתנגש בקיר.
שם טענת שגם אצל אלוקים זה אותו דבר שאין באמת חיסרון והמושג של השתלמות הוא פוטנציאלי טהור.
אם כך, כאן אתה סותר את עצמך, שאתה טוען שאכן הוא בעל חיסרון.
יתירה מכך, במידה ואכן מתקיים השתלמות ללא נפק"מ במציאות מדוע נברא עולם חסר להשתלם.

לק"מ. ה"חיסרון" שלו הוא שאינו יכול להשתלם.
העולם נברא כדי שההשתלמות הפונטציאלית תצא על הפועל (על ידי מעבר לשלימות גדולה יותר בפועל). גם במכניקה הפוטנציאל (=מהירות, תנע) כן יוצא אל הפועל, אם לא דרך שינוי מקום (כשאתה ליד קיר) אז דרך חום, עיוותים מכניים וכדומה.

"באופן עקרוני לא ייתכן שעבודתנו היא עבור עצמנו מפני שאז היה עליו לא לברוא אותנו וממילא לא יהיה צורך גם בעבודה. אנחנו + עבודתנו דרושים עבורו".
לא הבנתי למה לא יתכן, אפשר שראה שאם יברא אותנו אנו נהנה בטובה ולכן ברא אותנו, אף שהוא אישית אינו נצרך לכך,

וע"ז אמר הפסוק "אם צדקת מה תיתן לו" ועי' רמב"ן פרשת שמיני באריכות.

אם אנחנו לא נמצאים אז לא ייתכן לומר שבריאתנו היא עבורנו. הרי טרם שנבראנו אין "אנחנו". זה מקביל לשאלת ההולדה בעוולה שנדונה במאמרי על הכרת הטוב. אם הקב"ה עושה כעת מעשה ואין בעולם מאומה מלבדו אז זה נעשה עבורו. אין מישהו אחר שתוכל לומר שזה נעשה עבורו. גם הצורך להיטיב לאחרים הוא צורך שלו, ולכן בריאה למטרה זו גם היא נעשית עבורו.