עדים לקיום הדבר
שלום הרב,
בשיעור הראשון בסדרה הלכה ומשפט הזכרת את הטענה של הפני יהושע שעדי קידושין הם בעלי תפקיד מכונן ולא רק מעידים על מעשה הקניין של האישה, כלומר אישה שקידשתי אותה מול עד אחד אינה אשת איש אפילו שעד אחד נאמן באיסורין. רציתי לשאול לגבי זה, אם כך, מדוע מציאה שהגבהתי מול עד אחד נחשבת שלי? הרי בשני המקרים יש השלכות לחברה וחב לאחריני ובשני המקרים אני כאילו קונה את הדבר (האישה או המציאה) מהציבור כולו.
במעמד אישי בגלל המשמעות החשובה נדרש אישור לכל פעולה משפטית. בדיני קניין הרגילים יש אישור כללי: מי שמגביה חפץ באופן כזה וכזה קנאו. מכאן והלאה נדרשת רק עדות ראייתית שזה אכן קרה ולא עדות לקיום הדבר.
אגב, ר"ש שקופ עוסק בשאלה מדוע לא נדרשת עדות לקיום הדבר בממונות, שהרי גם בדבר שבערווה זה נלמד דבר-דבר מממון.
למה לא להגיד שגם במעמד אישי, מי שמקדש אישה באחת מדרכי קניין האישה, קנאה, והעדים נדרשים רק כדי להעיד שהקניין קרה. כלומר, אם אין עדים שמעידים שהדבר קרה אז יש להעמיד את האישה על חזקה הראשונית (שהיא פנויה). כלומר מה הסיבה לחלק בין עדי קידושין לעדות שטר ממוני?
אמרתי שבאמת מסברא היה מקום להשוות. אבל מקובלנו מהגמרא שבדבר שבערווה צריך עדות לקיום הדבר. מה שעשיתי הוא רק להציע הסבר לעובדה הזאת.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer