עוה"ב שכר ועונש

אנסה להסביר את כוונתי, לאחר שמאמינים באלהים סביר גם להאמין בתורה ובמעמד הר סיני (כך ע"פ דבריך בשלל מקומות.) לאחר שכל זה קורה יש את השאלה כמה אנחנו סומכים על התורה שבע"פ ועל חז"ל, השאלה האם הם המציאו דברים מעצמם או קיבלו במסורת היא איננה שאלה פסיכולוגית לחדור לנבכי נפשם של חז"ל (תקן אותי אם אני טועה.) השאלה היא (איך שאני מבין) זה שאלה ששייכת להיסטוריונים האם המסורת שקיבלנו היא נכונה, האם יש סיבה להניח שהיו תקלות בשרשרת הדורות.
אני חשבתי שבתחום הזה הרב לא התעסק מספיק (תקן אותי אם אני טועה) ולכן זה נראה לי כמו ספקנות מיותרת. (במיוחד שאנשים רציניים אמרו על האמונה בנושאים אלו שהיא מהעיקרים, כמובן אינך מתרשם מאד הומינם ומעיקרי אמונה, אבל בכל אופן זה אנשים רציניים כמו הרב"ם הרמב"ן וראשונים נוספים שאינך מזלזל בהם כשאתה לומד סוגיא, ברור שאינך מחוייב להם אבל בלי סיבה מספקת נשמע לי לא הגיוני לפקפק בהם.)

אם עולם הבא היה כתוב בתורה היה וודאות
לפחות בנביאים או בכתובים גם וודאות
אבל זה לא כתוב…
יש לנו את זה מחז"ל

1.מסברא אמרו כן ?
2.
היה להם מסורת שלא הייתה כתובה אבל עברה בע"פ ?
3.
ברוח הקודש אמרו ?

מסברא זה טוב אבל זה שלא כתוב אעפס' גם סברא ?
מסורת שעברה שוב למה למה כתוב ? כמה קשיח מדויק ואמיתי יכול להיות משהו שלא כתוב ?
סכ"ס ממתן תורה עד זמנם עבר איזה 1500 שנה
וגם לא ברור מתי נכתב המשנה והתלמוד (נערך בימי רבי, מתי נכתב ? מח')
רוח הקודש? צריך להניח שהיה להם ושוב למה לא היה בנביאים של בתנ"ך ?

מוטי,
אין הסכמה בין הוגי הדעות של היהדות לגבי טיבו של העולם הבא. העולם הבא שרמב"ם וסיעתו מתארים אינו העולם הבא שהמקובלים וסיעתם מתארים. כל זה על פי שיקול דעת פילוסופי כך שמה הבעיה להניח שכל הנושא הזה הגיע משיקולי סברא מלכתחילה ?
ובכלל, במקרא למשל אין ממש התייחסות לעולם הבא (במובן של מקום התגמול) ולא בטוח שזה בכלל עניין מישהו.

לא אכפת לי איך יראה עוה"ב, מפריע לי שהרב מערער על כך שיש חיים כלשהן אחר המוות עליו בלי טיעונים מספיק חזקים (לדעתי). חז"ל כותבים הרבה פעמים שיש עוה"ב, הם דורשים כך על הפסוקים ומפרשים דברים רבים ע"פ ההנחה שיש עוה"ב, לדוג': "אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא" ועוד כהנה וכהנה.
הצורה שהרמב"ם ניסה להוכיח דברים פעמים רבות כבר אינה רלוונטית כיום, אפ' חלק מהראיות לקיום האל (מי מפעיל את הגלגלים…) אבל הרמב"ם האמין בעוה"ב כי הוא קיבל כך במסורת הדורות והוא התייחס לזה כעיקר אמונה שמי שלא מאמין בו אין לו חלק לעוה"ב זו אמירה חזקה שדורשת מכל מי שיערער עליו ראיות חזקות. וכן ברמב"ן ובעוד ראשונים.
זה שבמקרא אין יחס ישיר לעוה"ב זה שאלה טובה, שמקשה כמובן על דברי חז"ל. אבל יש הסברים לא רעים לעניין הזה. אבל הנקודה המרכזית שבאמונה הזו האמינו במהלך כל הדורות של היהודים לפחות אלו ששרדו, צריך אומץ וראיות חותכות לחלוק על כך. נשמע לי לא נועז יותר מידי לחלוק על עיקר אמונה זה.

הרמב"ם הכפיף את כל התורה לתורת אריסטו. העולם הבא שלו נגזר מאמונתו האריסטוטלית. הוא מאמין בזה בגלל שכלו ורק לאחר מכן מצא לכך תימוכים בתורה.
עובדה שאמונות כמו שדים הוא דחה בלי בעיה.

הרמב"ם העדיף למצוא מקורות מידע שכלתנים לאמונות שלו, ולא מהמסורת, כפי שהוא כותב בעצמו, מבחינתו זה הדרך הטובה ביותר להגיע לכל מידע. כמובן הדברים האלו הוא גם קיבל במסורת אין סיבה לחשוב אחרת, אין הוא שונה משאר הראשונים.
ובכל אופן דבריך אינם רלוונטים כיוון שכשהוא הפך אמונות מסוימות לעיקרים זה מהבנה מתוך התורה שמי שלא יאמין בהם זה אומר שלא קיבל על עצמו את דת ישראל, להפוך אמונה לעיקר לא מגיע מתפיסת עולם אריסטוטלית כמובן.50

זה לא נכון. כל העיקרים שלו מלאים באמונות אריסטוטליות. למעשה אלו עיקרים/תפיסות רציונליות או אריסטוטליות שאמונה אמיתית בהם למעשה מהווה השגת מושכלות שעל ידם אדם יזכה לעולם הבא. רוב האנשים בימינו מצטטים רק את הכותרת ולא נכנסים למה בדיוק כל עיקר מתכוון.