על הכללות של הציבור הערבי/פלסטיני

היי  מיכי

במכתבי  זה  אני  מעלה  מספר  נושאים, שרובם אינו אלא הבהרה  להתכתבותנו הקודמת. אני  מתנצל על  כך,  אבל הנושאים  שאני  מתייחס  אליהם שזורים  כל  אחד  בשני…
אנסה  לעשות  סדר  בדברי כדי  שלא  תפסח  על חלק  מהנושאים:
הנה  רשימת  הנושאים  שאעלה  כאן:
1] חוסר  הערך  בבקשת סיוע מהקב"ה.
2] "הכיפות  השקופות".
3]הדת  כמקור  לחוויות רגשיות – במקום תשתית ללקיחת אחריות.
4] דניאל  כהנמן כבר  סמכא  ליחסי הגומלין  שבין  כלכלה  לחברה ולעצמאות                                                     5]הערכת  הערבים  אותנו                                                                                                                             6] עם  סגולה?
לעצם  העניין- בהתכתבות  בינינו ב8 לספטמבר הסכמת איתי  בנושא   חוסר  הערך  בבקשת סיוע מהקב"ה.
בינתיים  התרחש  [מבחינתי  !] דבר חשוב:  קראתי  ב"דיוקן" אודות "הכיפות  השקופות". האם  אתה  יודע  אודותם?
  במקרה  שלא- מדובר  בהתארגנות של  אנשים  מרקע חילוני, שמחפשים  איך לבטא את  רצונם בזהות יהודית.
נכון לעכשיו הם ממוקדים  בלימוד  ובפולחן, לא  מקפידים  על  שמירת המצוות.  הם  מונים כמה  אלפי  אנשים מכל  קצות  הארץ.
יצרתי  קשר  עם  ערן רולס, שהוא ה"אדמו"ר"  שלהם. מסתבר  שהוא  חניך  השוה"צ,  וערן צרף אותי  לקבוצת  הוואטספ  שלהם.
כתבתי  שם  שלדעתי  אין די  בלימוד  ובפולחן, אלא הכרחי  הוא  ליצור  חזון  משותף  .  כדי להיות מחובר  יותר  לקרקע , הסברתי  שמצבה  של מדינת  ישראל  מחייב  לשקוד  על  חיזוק  החברה  הישראלית כדי שנוכל להתמודד  עם הקמים עלינו.
התפתח דיון מעניין.  ערן נרתע תחילה מבקשתי  לדון בחזון,  אבל "מוסה"  פלד  מבית  השיטה [שהיה  ח"כ מטעם צומת],  והוא  אחד  האנשים הדומיננטיים  בקבוצה  שכנע  את  ערן בערך הרעיון.  מוסה הציע  להטיל  על בחור  מתל  יוסף  שהוא   חוזר  בתשובה- אסי גוטסמן  לפעול  להכנת  יום עיון. אתמול  ישבתי  עם  אסי  לפגישת  היכרות .  כשנפרדנו,  נזכרתי  שהחמצתי  את  ההזדמנות לחלוק  איתו  רעיון   שהוא  עיקר  חשוב  באמונתי: אל לנו לצפות שהקב"ה  ייענה לתפילותינו. עלינו  לעשות  כמיטב  יכולתנו  ללא  צפייה  לעזרה מהקב"ה .[כן לתקווה!] .דנו בין  השאר  בשאיפה  שלנו  להיות לעם  סגולה.
מכיוון שאמונתי  היא  שאת הסגוליות יש  לממש  בדרך של פעילות  ממוקדת ותכליתית. שאלתי  את  אסי איך הוא  חושב  יש לפעול כדי להיות  לעם סגולה.  תשובתו  היתה : תפילה. אמנם  אין  דין  תפילה  כבקשת עזרה  למימוש  צרכי הכלל כדין  בקשת עזרה  אישית [משפחתית] ובכ"ז  נראה  לי  שהפניה  לקב"ה  בבקשת סיוע מפחיתה  מכובד  האחריות האישית!
אבל  אני רוצה  להעלות  סוגיה  כבדת  משקל אחרת:  אני  יודע  [אני  בטוח שגם אתה!] שהרבה  אנשים מחפשים  את  דרכם  ליהדות,  לא  מתוך  שכנוע  שזו  הדרך הראויה,  אלא  מתוך צמא  לחוויות רגשיות. ועל יד  זה  הם גם נכונים  להטות  כתף  לעשייה  תכליתית.
אתחיל  עם  איזכור  העובדה  שבשנות  ה70  רווחה  מתירנות  מינית  בארץ, שאליה  אח"כ  נוספה  צריכת  הסמים  הקלים, שבמשך הזמן  עלתה  מדרגה,  אז המתירנות המינית שככה  [גם  בגלל  האיידס],  ואז  התחיל גל של  חזרה  בתשובה.  איזכרתי  עניין  זה,  כי  החזרה בתשובה  נהייתה לעניין  אופנתי,  שאכן  בא  לענות  על  צרכים  רגשיים בעיקר!
אני  מעלה  עניין  זה כי  הדת  מהווה  כאן  ביטוי  לסוג  של  אהבה  אנוכית- בלשונך – צנטריפטאלית  במקום  ביטוי  ללקיחת אחריות.
לעניין אד הומינם  שאתה  מייחס  לי  בהסתמכי  על  כהנמן, אני  חושב  שהפעם אתה  טועה.[אלא  אם  יש  לי  בעיה  בהבנת  הנקרא!] כהנמן  הוא בר  סמכא  בדיוק  בנושאים  אלה-  יחסי הגומלין  שבין  פסיכולוגיה  וכלכלה. והוא הבין מייד את ההשלכות  ההרסניות שיש  לכלכלה  של  חברה  שאין  לה גישה  חופשית למשאבים  [כי  הם  נתונים  לחסדי הריבון השליט] ומה תהיינה  התגובות  של  הפלסטינים  למצב  זה.  אין זה  כלל  משנה  מי  האשם-  אבל אם  אנחנו  שולטים בהם  ובמשאביהם, ועוד  "קצת" מתעללים  בהם,[שיראו מי  כאן  בעל  הבית!] נגביר  באופן משמעותי  את  הרצון  שלהם  לפגוע  בנו,  ואין  זה  משנה  שהנפגעים  יהיו הרבה  פעמים  ילדים וזקנים.
כשאמרתי  שאני  שואף שהפלסטינים יגידו  "וואו"  עלינו.  התכוונתי  שאכן הם  יראו  בנו עם  סגולה, שראוי  ללמוד  ממנו. נכון שגם כיום  יש להם  מה  ללמוד  מאיתנו,  אבל  החזון שלי  הוא קרוב  באופיו לחזון  אחרית הימים. ואיני  מכחיש את  תקוותי  שהפלסטינים  יאמצו  את  ערכינו,  גם  אם הם  לא  יתגיירו!
 זאת  לא  יקרה  אם  אנו  נמשיך  להתחרות  בהם  על  תפיסת  משבצת  של הלאומנות המקדשת אדמה  ואבנים.
לגבי  טענתך  שאני  לוקה בכשל  המספרים  הקטנים.-  לצערי  התעצלתי  ולא  קראתי  ספר  שעוסק  בסוגיה  נפיצה: ברור  הטענה שמדינת ישראל  דחתה  את ידם  המושטת  לשלום  של  מדינות  ערב, כי השלום שהם הציעו היה     מבוסס  על  תנאי מינימום  שמדינת ישראל [בן  גוריון] לא  היתה נכונה  לקבל  על עצמה .אבל  ככל הנראה  – הם אכן התכוונו  לשלום של ממש!
נראה  לי  מיכי  שאתה  נוטה  יתר  על  המידה  להכליל- כוונתי  שעל אף  שאתה יודע שבתוך הציבור  היהודי ישראלי יש  מגוון  דעות  רחב מאד,  אתה  מתייחס  לערבים כאל  יישות  מונוליטית  מבחינת  הערכים שלהם. אבל מגוון  הדעות שלהם בוודאי רחב לפחות כמו אצלנו.
כך שלא  כל הערבים  רוצים מזה  100  שנים להשמידנו.  אם תרצה  אפרט!
אני  העליתי  את  עניין  רגשות האדנות של המתנחלים  מסיבה  פרקטית- הרבה  פעמים  הם  מתעללים ככה  סתם  בפלסטינים.[ לא  כולם, אבל !…  כאן עלי  לומר  משהו- לא  פעם אני  נמנע  מלפרט  טענה  שלי, מכיוון  שהיא  נראית  לי מאד טריוויאלית, ולכן  אני חושב  שאדם  משכיל  ורחב אופקים כמוך  כבר יבין  למה  כוונתי,  אבל מסתבר שכיוון שמצודתך  פרושה  על עניינים  רבים, אינך יכול  להקיף את הכל .
על כן אבהיר למה התכוונתי: טבע בני האדם הוא כזה, שאם הם מדוכאים ע"י גורם x,הם לא יתקוממו נגדו ,וזאת משום שהוא חזק מדי. על כן את תסכוליהם וזעמם הם יוציאו על מיגזר חלש  ,פגיע  שאפשר  לייחס  לו  קירבה[  אף  אם  אין זה נכון]  לגורם המדכא! 
לקראת  סיום  -אני  העליתי  את  נושא מצוות  אהבת האל,  בהקשר למוסלמים שמצווים  על  אמונה מאד מוגדרת,  ובקשתי את  חוו"ד  לאבחנתי.  אשמח אם  הפעם תתייחס לכך.
אז המשך יום נעים  לך וחג שמח