על מפעל ההתנחלויות
שלום לרב מיכאל,
האם לדעתך יש צידוק מוסרי ללכת ולהקים התנחלות במקום מוקף בכפרים פלסטיניים עוינים ואז לחתור בידי המפלגות המגזריות (הציונות הדתית שהיא רק אחוז קטן מכלל החברה הישראלית) כך שהמדינה תכיר באופן רשמי בהתנחלות הזו ותהיה מחויבת לספק לה ביטחון ותשתיות?
אני לא מדבר על כל היישובים שביהודה ושומרון, שלרוב המוחץ שלהם יש צד של הצדקה לאומית שהם מונעים התארגנות טרור פלסטינית כמו זו שקיימת בעזה.
אני מדבר על כאלה שמקימים (על דעת עצמם לרוב) התנחלות על איזו גבעה מתוך מטרה של יישוב הארץ או ראייה כזו או אחרת של גאולת ישראל, ויחד עם זה גוררים את המדינה ואת הצבא לספק להם ביטחון וכו'.
הרי יכול מאוד להיות שיש רוב בעם, אפילו קונצזוס די גדול, שלא מסכים עם הגישה הזו, ובכל זאת אותו רוב הולך אחר כך ומתגייס לצבא (לא כולם לקרבי, אבל נשים את זה בצד) ואם היו שואלים אותם הם לא היו מוכנים להיכנס להרפתקה הזו ואף חושבים שזה רעיון ממש גרוע, קל וחומר לשלם על כך ועוד יותר שלא היו מוכנים לסכן את עצמם או את הילדים שלהם שלהם בשביל מה שהם רואים בתור שגעונות של יחידים.
אז אני אחזור על שאלתי: האם אין מעין עוול מוסרי בהקמת התנחלות באמצע מקום עוין וגרירה של תשתיות המדינה והצבא לצורך תמיכה בכך, למרות שכנראה יש הסכמה רחבה נגד הרעיון ואותו רוב גם יצטרך לשלם מחיר כלכלי (ולפעמים מחיר דמים) עבור ההתנחלות הזו? והאם זה משנה אם אותם יחידים סוברים (נגד הרוב) שדווקא יש הצדקה ביטחונית להקמת אותה התנחלות ולא רק ערך דתי?
אני מקווה שניסחתי בצורה טובה את השאלה, אשמח להתייחסותך.
אין לזה שום קשר לדעת הרוב או לא. אם אתה חושב שזה חיוני לביטחון או ערך עליון אחר כלשהו, אז תעשה זאת. הממשלה לא אמורה לאשר את זה בדיעבד, ואם היא אישרה אז זה מה שהציבור החליט.
לא הבנתי איך אין לזה קשר לדעת הרוב? הרי הרוב נגרר אחר המיעוט הזה ובפועל משלם חלק מהמחירים של הקבוצת בודדים הזו.
ודבר שני, להגיד שאם הממשלה אישרה את החלטת אותו קומץ אז זה מה שהציבור החליט זה קצת היתממות בעיני. הציבור אם היו שואלים אותו היה מתנגד. זה שהממשלה אישרה משהו כזה זה יכול להיות מתוך איזה משחק של אינטרסים (הוא יצביע בעדו בזה והוא יתמוך בקידום חוק כזה). זה כמו להגיד שהציבור החליט (עד לפני המלחמה לפחות) שאת החרדים לא צריך לגייס או שהציבור מתנגד ללימודי ליבה במוסדות החרדיים, והראייה לכך שהציבור החליט כך היא שהממשלה קיבלה את המדיניות המפלגות החרדיות בנושאים הללו, למרות שזה ברור שזה לא נכון.
וכאן זו לא שאלה של סתם חלוקת משאבים כאילו הקימו עוד מתנ"ס או מרכז קהילתי שמצריך כספי ציבור, זו החלטה שמשפיעה דרסטית באופן עקיף ואפילו ישיר, עד לרמה שאותו רוב בעם אולי יגיע (הם או ילדיהם) למילואים/סדיר ויתפוס שם קו ויעשה שם הגנ"ש – למרות שאותו רוב לא מסכים לכך.
ראשית, אכן אם מישהו מאמין במשהו האשמה אינה עליו אלא על מי שמאפשר לו. גם אצל החרדים. ניתן לבוא בטענות על כך שהוא מאמין בזה, אבל אם זו אכן אמונתו אז אין שאלה לגביו.
שנית, החרדים לא פועלים לטובת כלל הציבור אלא לטובת אינטרס מגזרי וכלכלי שלהם, על חשבון הציבור. המתנחלים סבורים שהם פועלים לטובת הציבור.
תודה על המענה, כמה דברים:
1. אין לי האשמה כלפי המתנחל על כך שהלך והקים מאחז, אדם חופשי לפעול על פי צו מצפונו. אלא יותר על כך שהוא ידע שבכך הוא גורר את הרוב שאינם מעוניינים בכך וישלמו על כך מחירים – ובכל זאת עשה זאת. ואני לא רואה תועלת להאשים את הממשלה שאפשרה זאת, לדאבוננו במיוחד בעת הנוכחית אין באמת מה לצפות מגוף שכזה. ועל כן אני בא בטענות לאלו שידעו לנצל את חולשת הממשלה לכך.
2. המונח 'פועלים לטובת כלל הציבור' הוא כל כך נזיל שקשה שהוא יהיה אומדן למשהו. יבוא החרדי ויגיד שהוא זה שפועל לטובת העם היהודי בכך שהוא לומד תורה והיא זו ששומרת ומגנה עלינו, והתורה היא זו ששמרה על העם היהודי במשך אלפיים שנות גלות, לעומת החילוני שמאיים על הישיבה שלנו פה בכך שלא שומר תורה ומצוות (ועוד כל מיני סיסמאות שחוזרות על עצמן). אז אני לא רואה איך אג'נדות יכולות להיות הצדקה של משהו. מילא אם היה המתנחל טוען שהוא מקים את המאחז לא מתוך מצוות ישוב הארץ ואמונה בארץ ישראל השלימה אלא מתוך צורך ביטחוני נטו, גם אז קשה היה להצדיק דעה קיצונית ולגרור אחריה מדינה שלימה. אבל בדרך כלל זה לא המצב, הם פועלים כפי שאמרתי בשביל עיקרים כמו 'ארץ ישראל השלימה' וגאולת הארץ (במסירות נפש מרשימה מאוד). יש שם גם היבט של צורך ביטחוני לפעמים, אבל הוא לא בראש סדר העדיפויות.
אני לא יודע אם הדיון מיצה את עצמו, על כל פנים זו דעתי.
אכן מיצה. לדעתי ההבדל מובן מאליו, אבל הכל כבר נכתב.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer