על סדרת השיעורים "תורה ולימוד תורה"

שלום הרב אני שומע בזמן האחרון את סידרת השיעורים שלך "תורה ולימוד תורה".
אני חייב להגיד שאני מעוד נהנה מהשיעורים שמסודרים טוב ומנומקים בצורה מאוד טובה, וגם תודה רבה על כך שאתה מעלה אותם ועוזר לעשות סדר בנושא זה.
ישנם כמה הערות שרציתי להעיר וגם לשאול על מנת לחדד את ההבנה שלי:
הערה הראשונה היא לגבי ההגדרה של- "תורה" – לא הבנתי לגמרי מדוע היה נראה לך הגיוני מלכתחילה לצמצם את ההגדרה של- "תורה" ל-מקור סמכות, ובמקרה שלנו, מקור סמכות דתית. זאת אני שואל משום שלפי דעתי ההגדרה הפשוטה ביותר של לימוד תורה הינה- דבר ה' ופירושיו.
בנוסף, לפי איך שהבנתי את דברייך [בשיעור 8] כאשר אתה מסייג את השיטה אתה מגיע פחות או יותר להגדרה הזו עם הוספת עוד נדבך שאתה קורא לו "תורה בגברא" שאני באופן אישי נוטה להסכים שדבר זה אינו נקרא לימוד תורה אלא הוא דבר אחר בעל ערך (אך אינני בקיא בכל המקורות ההלכתיים).
אני חושב שייתכן שהגדרת את ה- "תורה" מלכתחילה כמקור סמכות ולא בצורה הנ"ל, משום שמלכתחילה לא ראית איזה ערך יש בסוג לימוד כעין תנ"ך (שהוא דבר ה' ולכן נכנס להגרה השניה), כיוון שלימוד תורה זה נראה כלימוד שאין בו משהו ממשי (לא סמכות וגם הרבה פעמים לא לימוד) לכן אינך רואה אותו כדבר לכתחילאי.
אך האם לא עדיף להשאר עם ההגדרה של לימוד תורה שהיא יותר הגיונית ושאי-אפשר שלא לחזור אליה בסוף (שהרי אבסורד שתנ"ך לא יהיה לימוד תורה), ויותר להדגיש שיש צורך ללמוד תנ"ך ברצינות (כדי שהלימוד ייחשב לימוד), ושלא כ"כ מובן מדוע צריך ללמוד תנ"ך אך כיוון שזהו לימוד-תורה אז צריך?
אגב, ישנם הוגים כמו הרב קוק למשל, שדיברו על העניין של לימוד תורה שבכתב ואם מישהו מתחבר לזה אז מה טוב (אצל הרב קוק זה מופיע בפרק א' של אורות התורה).
הערה השניה היא על "גיור טקסטים"- במהלך השיעורים אמרת שאינך מבין למה רלוונטי מי כתב טקסט מסויים. אני חושב שהרלוונטיות של הדבר היא רלוונטיות מהותית ולא כזו "אתנית" כפי שהצעת.
הרלוונטיות הינה שכאשר אנו קורא דברים אצל הרמב"ם ואצל שאר רבותינו אנו מאמינים שהם כתבו את חיבוריהם לשם שמיים (אמונה אשר אני מניח שהיא נובעת מההיגיון שאנשים אשר מחוייבים להלכה וברמה דתית, ברמה שעפ"י הידוע לנו הם היו, הינם אנשים יראי שמיים עפ"י רוב), ולכן גם מכוונים בחיבוריהם למטרה זו.
לכן יותר קל לקרוא חיבורים שנכתבו ע"י רבותינו שבהם הצורך ל-"סנן" דברים שאינם מכוונים לאותה מטרה שאדם שמכוון לשם שמים רוצה להשיג הוא הרבה יותר קטן.
כמובן שאתה יכול לשאול אותי למה שמישהו יצטרך טקסטים "מסוננים" שהרי האמת היא האמת, והתשובה לשאלה זו היא שלא תמיד אדם סומך על שכלו בהבחנה בין האמיתי לשקרי, ולפעמים מעדיף לסמוך על אנשים בעלי יותר ידע ועם יכולות שכלית יותר גבוהה בנושאים הללו ומכוונים גם לאותה מטרה כמוהו (לשם שמיים).
וגם אם זה היה בדיוק אותו טקסט אצל הרמב"ם כמו אצל אריסטו או אצל רב קוק כמו אצל היגל או קאנט או בדיוק אותו מהלך, הרי שזה ברור ממה שאמרתי שאין זו טענה, כי אמנם יש דברים מצויינים אצל כולם, השאלה אם לאותו אדם שקורא תהייה את המסוגלות להבחין בין הדף הזה (שאותו הרמב"ם מעתיק מילה במילה) לדף שאחריו (שהוא אינו מעתיק).
כמובן שכל הדבר הזה לא מוריד מהאדם שלומד את החובה להיות ביקורתי אם הוא רוצה לדבוק במטרתו אך ברור שיהיה פחות מה לסנן במחשבת ישראל מאשר בפילוסופיה כאשר אדם מכוון לשם שמיים.
בנוסף לפי דעתי מאותה סיבה יש יותר ערך לטקסטים של מחשבת ישראל מאשר פילוספיים עבור אדם שרוצה לדבוק ב-ה', וזה רק משום העניין הטכני שאתה יודע שהכותבים של הטקסטים הם בעלי אותה מטרה כמוך. כמובן שאם אדם כלשהו ישתכנע של-רוזנצוויג לא הייתה פחות יראת שמיים מריה"ל  ושהוא מוביל אותו אפילו באופן יותר טוב למטרה שלו הטקסטים של רוזנצוויג יקבלו עבורו ערך גבוהה גם, אבל לפחות באופן ראשוני לטקסטים של ריה"ל יש ערך יותר גבוהה עבור אדם בעל מטרה זאת.
גם זו הסיבה לפי דעתי שרמי"ם מכוונים בתור התחלה ללמוד את ההוגים הללו.
ישנה עוד סיבה אולי, שהיא קשורה גם להגדה והיא שכפי שטענת הרבה פעמים עולים מתוך הדברים מסקנות טריוויליות, ולכן עבור תלמידים שמתחילים ללמוד הדברים הללו טובים ביותר משום שלמי שאין בסיס הם נותנים אותו, ולמי שיש בסיס הם מבססים אותו עם מהלכים, מראים את הדרך אליו (דבר שלפי דעתי צריך באמת לשפר, אך לא זה הנושא), ודבר זה הינו חשוב לפי דעתי. לי באופן אישי יצא כבר לדון עם אנשים לגבי סברות שיוצאות נגד דעות טריווליות ביותר.
הערה- הנחתי בהערה השניה שמטרת אותם אלו שמדברים על "גיור טקסטים" היא ללמוד לשם שמיים, שזה אומר בניית השקפת עולם בנושאים תורניים, חיפוש קירבת אלוקים וכו' וכו'.
הערה שלישית- במהלך השיעורים הבאת מדרשים / אגדות, לפעמים כחלק מהמהלך ולפעמים באופן טבעי כראיה מול טענה שטענו נגדך. אני חושב שאפשר להגיד שהאגדה הבולטת ביותר היא האגדה עם רבי אליעזר ורבי יהושע. מה היה הערך בהבאת המדרשים? האם אין הם סמכות או חיזוק לתפיסה המטא הלכתית שהצגת?