על סיפוח יו"ש

יש שתי נקודות חשובות לפני שמקבלים החלטה:
1. דבר ראשון צריך להחליט מה אנחנו רוצים, ואח"כ לחשוב כיצד ליישם.
2. אי אפשר לדון על צעד כזה או אחר במנותק ממדיניות כללית. כמו בהתנתקות כששאלו אותי האם אני בעד או נגד אמרתי שהשאלה לא מוגדרת. מעבר לשאלה האם להתנתק צריך גם להחליט מה נעשה בכל סצנריו שיתפתח. לדבר רק על התנתקות זה חסר כל משמעות. כך גם בשאלה הכללית שהעלית צריך להחליט מה המדיניות הכללית ובמסגרת זאת להחליט האם לספח או לא. להחליט על סיפוח במנותק ממדיניות כללית זה חסר משמעות.
 
ככלל, הייתי מנהל את העניין בשני צעדים:
א. ראשית, צריך להודיע שאנחנו מנתקים קשרים עם הפלסטינאים ולא מוכנים לדבר איתם על שום דבר בשום נושא עד שהם יחליטו מי מייצג אותם, כלומר שיבחרו גורם שמייצג את כולם. אין מה לדבר עם הרשות כשחמאס מחכה בצד השני, ולהיפך. מסכמים משהו עם הרשות ואז חמאס מתקיפים, וכשאנחנו מגיבים הרשות מצטרפת לפעולה נגדנו וחוזר חלילה. זה מגוחך. אין טעם לדבר עם אף אחד שאינו נציג מוסכם עליהם. אם נודיע את זה לדעתי העולם בהחלט יבין ויקבל זאת.
ברור שאי אפשר להם להגיע לנציג מוסכם, שהרי אם הם יתאחדו עם חמאס אז ברור שלא תהיה הסכמה לנהל איתנו מו"מ. ואם לא יגיעו לנציג מוסכם אנחנו לא נסכים לדבר. אבל אז, בכל אחת משתי האפשרויות יהיה ברור לכל העולם מי אשם בכך שהמצב תקוע, בניגוד להיום שמאשימים אותנו.
ב. אם לא מגיעים לנציג מוסכם (וזה כנראה מה שיהיה), צריך להודיע מה אנחנו הולכים לעשות ולעשות זאת חד צדדית תוך זמן קצוב. אני בעד לחצות את השטח באופן שנראה לנו סביר, לפנות בכוח כל התנחלות מבודדת ולהקים חומת ברלין (גם מוניטרית. שיבחרו להם מטבע משלהם, ייצרו חשמל ויתנתקו מאיתנו לגמרי) ולא לתת לאך אחד לעבור. פשוט לעשות הכל חד צדדית. זה הכל. לאחר מכן להגיב בכל הכוח ובלי שום עכבות על כל צעד שלהם.