על עבודה זרה לשמה

שלום אורן.
שאלה טובה שהטרידה אותי (ואת נדב שנרב) לא מעט. ראה על כך במאמרו של נדב שנרב באקדמות (שמו כמדומני: הרהורי עבודה זרה).
לדעתי יש קבלה באלוה מתוך היצר, אבל עדיין הקבלה היא רצינית כלומר הוא באמת מחוייב. אתמול כתבתי על כך בתשובה לאחת השאלות (איני זוכר כעת למי בדיוק). אולי זה קורה כשהוא מאמין בקיומו של האליל אבל לא היה עובד אותו לולא היצר. כלומר במשמעות של העבודה הוא מאמין באמת (חושב שזה רציני), אבל ההחלטה לעבוד בפועל (להיות מחוייב) היא מחמת היצר.
——————————————————————————————
שואל:
אולי אפשר להקביל את זה לרעיון של: "מתוך שלא לשמה, בא לשמה". כלומר, בהתחלה הוא לא עובד ע"ז ומודע גם לאיסור לעובדה – תחנה 1. לאחר מכן מתחיל לעבוד ע"ז "שלא לשמה", דהיינו מתוך אינטרס צדדי מבלי קבלה באלוה, תוך הבנה שזה שטויות (ואז הוא פטור) – תחנה 2. לאחר מכן, הוא מתחיל להבין שיש בזה משהו אבל עדיין עובד מתוך אינטרס (שלא לשמה) – תחנה 3. ולבסוף הוא מתחיל לעבוד לשמה ומקבל באלוה (ואז לכאורה הוא אנוס בדעות, אבל הוא הכניס את עצמו למצב אונס כמו שכתבת בתשובה אחרת, ולכן יש לחייב אותו) – תחנה 4. לפי ההגדרה הזאת, כדי שאדם יתחייב בע"ז הוא חייב לעבור בארבעת התחנות לעיל בסדר הזה. אם הוא נולד לתוך תחנה 2, או 3 או 4, ונשאר באזור הזה (תחנה 2 או 3 או 4), הוא פטור. גם אם הוא עובר מתחנה 1 ישירות ל 3 או 4 הוא פטור (אנוס בדעות). על המעבר מתחנה 1 ל 2 מתחייבים על דעות אבל לא על רצינות, ועל המעבר מ2 או 3 ל 4 מתחייבים על רצינות ולא על דעות. ובנוסף יש תנאי ראשוני להתחייבות, והוא שתהיה מודע לאיסור לעבוד ע"ז (כמו שכתבתי בתחנה 1), כלומר מי שמתחיל בתור חילוני או אתאיסט בתחנה 1 גם לא יכול להתחייב. רק מי שמתחיל בתור אדם דתי בתחנה 1 יכול להתחייב. מה דעתך על המודל הזה?
——————————————————————————————
הרב:
דומני שזה אפשרי אבל לא הכרחי. מה שאני הצעתי הוא מודל אפשרי, והוא לא זוקק את כל התחנות שבדבריך. אדם עובד ע"ז למרות שהוא יודע שיש אלוהים יהודי, אבל הוא חושב שאכן יש ממש גם באלוה הזר (שיתוף). הוא עושה זאת מתוך יצר, אבל הוא מקבל אותו באלוה מתוך היצר הזה.
——————————————————————————————
שואל:
אני חושב שצריך להוסיף להצעה שלך שאותו אדם מכיר בשתי ישויות. אחת בקב"ה. והשניה נניח בבעל. אותו אדם מבין שהקב"ה עליון לבעל, ויש לציית לקב"ה במקרה של התנגשות מול ציווי הבעל, ועם זאת, בוחר לציית לבעל גם בהתנגשות מול ציווי הקב"ה מתוך יצר. אחרת אם אותו אדם מכיר בבעל כגורם שווה לקב"ה, לכאורה הוא אנוס בדעות.
——————————————————————————————
הרב:
בכלל דבריי דבריך.
——————————————————————————————
ישראל:
אין אפשרות לומר שהעונש הוא לא בגלל האשמה אלא מתוך רצון לבער עובדי עבודה זרה? זה נשמע גרוע אבל הרבה דיני ענישה בתורה לא נשמעים תמיד מותאמים מאה אחוז לאשמה
——————————————————————————————
הרב:
שלום ישראל.
עקרונית זה אפשרי, אבל אז היה עלינו להעניש כל עובד ע"ז באשר הוא (גם בלי קבלה באלוה). גם זה לא כתוב ברמב"ם. ולענ"ד דוחק לומר שבמקרים שאין קבלה באלוה זו פשוט לא ע"ז ולכן אין דין וביערת הרע מקירבך.
ובכלל, דומני שלפי חז"ל עונשים בד"כ הם סנקציה על אשמה, אלא אם נאמר בפירוש לא כך (כמו בן סורר, או בסוגיית תקלה וקלון על בהמות).
ובאשר לכלל דיני העונשין בתורה דומני שהמצב דווקא הפוך ממה שכתבת. בד"כ נדרשת ראיה מאד חד משמעית לאשמה ובלעדיה יש פטור. לכן צריך התראה (שלא ניתנה אלא להבחין בין שוגג למזיד, כלומר לוודא אשמה) וצריך קבלת התראה ויש דיון אם חבר צריך התראה. כל זה מעיד שהאשמה היא  תנאי הכרחי לעונש. מתעסק ושוגג ואינו מתכוין וכו' פטורים.